Devar/5768/Matot - Revision history

Ron at 07:06, 1 August 2008

2008-08-01T07:06:48Z

Ron at 12:57, 25 July 2008

2008-07-25T12:57:26Z

Ron at 12:55, 25 July 2008

2008-07-25T12:55:25Z

Ron at 09:37, 25 July 2008

2008-07-25T09:37:47Z

Ron at 07:50, 25 July 2008

2008-07-25T07:50:49Z

Ron at 07:25, 25 July 2008

2008-07-25T07:25:57Z

Ron: Replacing page with '{{bismilla}} {{header|Matot 5768|מטות תשס"ח}} ===עברית=== {{tag|english}} ===English=== {{nav|Devar|Devar|Devar/5768/Balak|Balak||}} {{devar}}'

2008-07-25T05:53:18Z

Replacing page with '{{bismilla}} {{header|Matot 5768|מטות תשס"ח}} ===עברית=== {{tag|english}} ===English=== {{nav|Devar|Devar|Devar/5768/Balak|Balak||}} {{devar}}'

Ron: New page: {{subst: :Devar/Latest}}

2008-07-25T05:00:25Z

New page: {{subst: :Devar/Latest}}

New page

{{bismilla}}
{{header|Balak 5768|בלק תשס"ח}}

===עברית===
{{heb|'''…כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר''' {{hcite|p/pt/pt0422.htm#2|במדבר כב:ו}} }}

{{heb|כך אומר בלק בן ציפור לבלעם בן בעור כאשר הוא שולח אליו לבוא ולקלל את בני ישראל. כנראה, לבלעם היה שם טוב כמקלל מקצועי. אבל רואים בפעם הראשונה שהוא מנסה לקלל את אבותינו: '''מָה אֶקֹּב, לֹא קַבֹּה אֵל; וּמָה אֶזְעֹם, לֹא זָעַם ה' ''' {{hcite|p/pt/pt0423.htm#8|במדבר כג:ח}} }}

{{heb|ה' יתברך שמו -- לא רק שלא נתן לבלעם לקלל אותם, אלא הפך את נסיונו לקללם לברכה! לא די לו שלא יהיו מקוללים, אלא שיהיו מבורכים בהחלט. כל דברי בלעם שהיו אמורים להוות קללה, לברכה נהפכו. ובתוך דבריו: '''לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, וּבֶן-אָדָם וְיִתְנֶחָם; הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה, וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה''' {{hcite|p/pt/pt0423.htm#19|במדבר כג:יט}}}}

{{heb|בלעם אומר לנו, שדברי ה' לטובה יתקיימו, כמו שפוסק הרמב"ם: '''שֶׁכָּל דְּבַר טוֹבָה שֶׁיִּגְזֹר הָאֵל, אַפִלּוּ עַל תְּנָאי--אֵינוּ חוֹזֵר''' {{hcite|i/1110n.htm#9|הל' יסודי התורה י:ט}}. וזה סוד הסיפור בגמרא: '''שוב פעם אחת היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין, ור"ע מצחק. אמרו לו, מפני מה אתה מצחק? אמר להם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו מקום שכתוב בו (במדבר א) והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה? אמר להן לכך אני מצחק דכתיב (ישעיהו ח) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו. וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון, וזכריה במקדש שני! אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב (מיכה ג) לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו']. בזכריה כתיב (זכריה ח) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם. עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה! אמרו לו עקיבא, ניחמתנו. עקיבא, ניחמתנו''' {{hcite|b/l/l4503.htm|בבלי מכות כד:}} }}

{{heb|יהי רצון שנראה בעינינו את השלמת נבואתו של זכריה, במהרה ובימינו!}}

{{tag|english}}

===English===
'''…for I know that he whom thou blessest is blessed, and he whom thou cursest is cursed'''
{{hcite|p/pt/pt0422.htm#2|Num 22:6}}

So says Balak son of Tsippor to Bilam son of Beor, when he sends off to request he come and curse the Children of Israel. It appears that Bilam had a good name as a professional curse-giver. But we see the first time he attempts to curse our forefathers: '''How shall I curse, whom God hath not cursed? And how shall I execrate, whom the LORD hath not execrated?''' {{hcite|p/pt/pt0423.htm#8|Num 23:8}}

God, may His name be blessed -- did not only not permit Bilam to curse them, but he converted his attempt to curse them into a blessing! It wasn't enough for Him that they should not be cursed, but rather they should be blessed with the ultimate blessing. All of Bilam's words, which were supposed to be a curse, turned into words of blessing. And among his words, '''God is not a man, that He should lie; neither the son of man, that He should repent: when He hath said, will He not do it? or when He hath spoken, will He not make it good?''' {{hcite|p/pt/pt0423.htm#19|Num 23:19}}.

Bilam tells us, that the good things God says will come true, as the Rambam rules: '''That every good thing God decrees, even conditionally -- He does not retract''' {{hcite|i/1110n.htm#9|Laws of the Fundamentals of Torah 10:9}}. And this is the secret of the story in the Talmud (just after the destruction of the Second Temple): '''Another time, they ascended to Jerusalem. Once they reached Har HaTsofim, they tore their garments. When they reached the Temple Mount, they saw a fox leaving the Holy of Holies and they started crying, and Rabbi Akiva started laughing. They said to him, why are you laughing? He told them, why are you crying? They said to him, the place about which it says (Num 1) ''and the foreigner who approaches shall be put to death'', and now ''foxes wander in it'', should we not cry? He said to them, therefore I laugh, as it is written (Isaiah 8) ''I shall bring faithful witnesses, Uriah the Kohen and Zechariah the son of Yevarechiahu''. And what does Uriah have to do with Zechariah? Uriah was in the First Temple, and Zechariah in the Second Temple! Rather, the Holy writ made Zechariah's prophecy depend on Uriah's. Regarding Uriah's it says, (Michah 3) ''Therefore because of you, Zion will become a plowed field (etc.)''. And regarding Zechariah it says (Zechariah 8), ''There shall yet old men and old women sit in the broad places of Jerusalem''. Until Uriah's prophecy was fulfilled, I would have been afraid that Zechariah's would not be fulfilled. But now that Uriah's prophecy has been fulfilled, certainly Zechariah's prophecy will be fulfilled, in this very manner! They said to him, Akiva you have comforted us. Akiva, you have comforted us.'''{{hcite|b/l/l4503.htm|Bavli Makkot 24b}}

May it be His will that we see with our own eyes the completion of Zechariah's prophecy, speedily and in our days!

{{nav|Devar|Devar|Devar/5768/Chukat|Chukat||}}
{{devar}}

@@ Line 22: / Line 22: @@
 Because, it is impossible to rely upon the person who tells lies and deceptions, nor to establish a proper society with such people.  The Torah desires a proper society, in which one may rely upon his fellow, and each one helps the other.  And the foundation of a properly functioning society is honesty and truthfulness -- between man and his fellow, as well as between man and his Creator.  Therefore the Torah commands us regarding vows that a person be straight and speak the truth with his God, since if he abides his word when he could deny it and no one be the wiser, he will be liable to behave similarly with others.
-{{nav|Devar|Devar|Devar/5768/Balak|Balak||}}
+{{nav|Devar|Devar|Devar/5768/Balak|Balak|Devar/5768/Masei|Masei}}
 {{devar}}

@@ Line 10: / Line 10: @@
 {{heb|אף אל פי שמצווה זו חלה רק בנדרים דווקא, ציוו חכמים שאדם יהיה כן וישר: '''אָסוּר לָאָדָם לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בְּדִבְרֵי חֲלָקוֹת וּפִתּוּי.  וְלֹא תִהְיֶה אַחַת בַּפֶּה וְאַחַת בַּלֵּב, אֵלָא תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ; וְהָעִנְיָן שֶׁבַּלֵּב, הוּא הַדָּבָר שֶׁבַּפֶּה''' {{hcite|i/1202n.htm#11|הל' דעות ב:יא}}. ודבר זה פשוט ומובן -- שהרי אי-אפשר לקיים חברה תקינה כאשר אין כנות.  ועוד: '''וְאָסוּר לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת, וְאַפִלּוּ דַּעַת הַגּוֹי'''{{hcite|i/1202n.htm#11|שם}} -- אפילו מי שאינו אחיך ולא בן-ברית, אסור "לעבוד עליו".  }}
-{{heb|כי אדם שמדבר חלקות ומרמה, אי אפשר לסמוך עליו, ולא לקיים חברה תקינה עם אנשים כמוהו.  התורה רוצה בחברה כשרה, בה איש על רעהו יסמוך וכל אחד לזולת יעזור. ויסוד החברה התקינה היא כנות ויושר -- גם בין איש לרעהו, גם בין איש לבוראו. לכן מצווה התורה בנדרים שאדם יהיה ישר ודובר אמת עם אלוהיו, כי אם יעמוד בדבר שיכול לכחש ואף אדם אחר לא יידע, יהיה עלול להתנהג גם כך עם הזולת.}}
+{{heb|כי אדם שמדבר חלקות ומרמה, אי אפשר לסמוך עליו, ולא לקיים חברה תקינה עם אנשים כמוהו.  התורה רוצה בחברה כשרה, שבה איש על רעהו יסמוך וכל אחד לזולת יעזור. ויסוד החברה התקינה היא כנות ויושר -- גם בין איש לרעהו, גם בין איש לבוראו. לכן מצווה התורה בנדרים שאדם יהיה ישר ודובר אמת עם אלוהיו, כי אם יעמוד בדבר שיכול לכחש ואף אדם אחר לא יידע, יהיה עלול להתנהג גם כך עם הזולת.}}
 {{tag|english}}

@@ Line 6: / Line 6: @@
 {{heb|'''אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַה', אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ--לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ:  כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה.''' {{hcite|p/pt/pt0430.htm#3|במדבר ל:ג}} }}
-{{heb|התורה מחייבת אותנו לכבד את דברינו בנדרים.  כלומר, שלא נידור ואחר כך נומר ש"לא התכוונתי" או "סתם אמרתי".  אלא שכאשר נומר דבר, נעמוד על דברינו ונקיים את נדרנו.}}
+{{heb|התורה מחייבת אותנו לכבד את דברינו בנדרים.  כלומר, שלא נידור ואחר כך נגיד ש"לא התכוונתי" או "סתם אמרתי".  אלא שכאשר נגיד דבר, נעמוד על דברינו ונקיים את נדרנו.}}
 {{heb|אף אל פי שמצווה זו חלה רק בנדרים דווקא, ציוו חכמים שאדם יהיה כן וישר: '''אָסוּר לָאָדָם לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בְּדִבְרֵי חֲלָקוֹת וּפִתּוּי.  וְלֹא תִהְיֶה אַחַת בַּפֶּה וְאַחַת בַּלֵּב, אֵלָא תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ; וְהָעִנְיָן שֶׁבַּלֵּב, הוּא הַדָּבָר שֶׁבַּפֶּה''' {{hcite|i/1202n.htm#11|הל' דעות ב:יא}}. ודבר זה פשוט ומובן -- שהרי אי-אפשר לקיים חברה תקינה כאשר אין כנות.  ועוד: '''וְאָסוּר לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת, וְאַפִלּוּ דַּעַת הַגּוֹי'''{{hcite|i/1202n.htm#11|שם}} -- אפילו מי שאינו אחיך ולא בן-ברית, אסור "לעבוד עליו".  }}

@@ Line 4: / Line 4: @@
 ===עברית===
 {{heb|'''אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַה', אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ--לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ:  כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה.''' {{hcite|p/pt/pt0430.htm#3|במדבר ל:ג}} }}
@@ Line 16: / Line 12: @@
 {{heb|כי אדם שמדבר חלקות ומרמה, אי אפשר לסמוך עליו, ולא לקיים חברה תקינה עם אנשים כמוהו.  התורה רוצה בחברה כשרה, בה איש על רעהו יסמוך וכל אחד לזולת יעזור. ויסוד החברה התקינה היא כנות ויושר -- גם בין איש לרעהו, גם בין איש לבוראו. לכן מצווה התורה בנדרים שאדם יהיה ישר ודובר אמת עם אלוהיו, כי אם יעמוד בדבר שיכול לכחש ואף אדם אחר לא יידע, יהיה עלול להתנהג גם כך עם הזולת.}}
 {{nav|Devar|Devar|Devar/5768/Balak|Balak||}}
 {{devar}}

@@ Line 1: / Line 1: @@
 {{bismilla}}
-{{header|Balak 5768|בלק תשס"ח}}
+{{header|Matot 5768|מטות תשס"ח}}
 ===עברית===
 {{tag|english}}
 ===English===
-{{nav|Devar|Devar|Devar/5768/Chukat|Chukat||}}
+{{nav|Devar|Devar|Devar/5768/Balak|Balak||}}
 {{devar}}