Devar/5769/Vayeshev - Revision history

Ron at 18:14, 25 December 2008

2008-12-25T18:14:49Z

Ron at 09:27, 19 December 2008

2008-12-19T09:27:24Z

Ron at 09:24, 19 December 2008

2008-12-19T09:24:57Z

Ron at 08:44, 19 December 2008

2008-12-19T08:44:48Z

Ron at 07:14, 19 December 2008

2008-12-19T07:14:35Z

Ron: New page: {{subst: :Devar/Latest}}

2008-12-19T07:10:10Z

New page: {{subst: :Devar/Latest}}

New page

{{bismilla}}
{{header|Toldot 5769|תולדות תשס"ט}}

{{hebrew}}

{{pasuqh|וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב|p/pt/pt0125.htm#28|בראשית כה:כח}}

{{heb|לפי פשט המילים, יצחק אהב את עשו מפני שהאכילו מטעמים (ראה גם עניין הברכה שבהמשך פרשתנו). אבל לפי המדרש, אהב אותו מפני ש"צד אותו" במילים, בפיו. כלומר, עשו היה רמאי והצליח לרמות את אביו - כי בלעדי זה, יצחק לא היה אוהב את האיש עשו. לעומתו רבקה אוהבת את יעקב -- מה בא להוסיף? '''שהיתה שומעת קולו היתה מוספת לו אהבה על אהבתו'''. ששמעה קולו העוסק החכמה, ואהבתה אליו הלכה וגדלה.}}

{{heb|וברור ששניהם אהבו את שני ילדיהם. האם אפשר לחשוב אחרת? אלא שכאשר גדלו ואופיים נקבע, היה קשה לאהוב את האיש עשו בגלל מי שהוא היה, וקל לאהוב את יעקב.}}

{{heb|ולשון המקרא מראה הבדל אחר: שאצל יצחק כתוב: "ויאהב" -- כלומר אהב, בעבר. ולגבי רבקה כתוב "אוהבת" -- כלומר אהבה הולכת ומתמשכת, שאין לה הגבלות בזמן. אולי זה פשוט ההבדל בין אהבת האם לאהבת האב -- אבל נראה לי יותר נכון שלאהוב את עשו היה צריך עילה -- ולא היה צורך בכך לגבי יעקב.}}

{{heb|ולכן "כי ציד בפיו" -- אם כפשוטו אם כמדרשו -- הייתה עילה לאהבה הזאת. וכמו שחז"ל אמרו '''אהבה שהיא תלויה בדבר - בטל דבר, בטלה אהבה''' {{hcite|b/h/h49.htm#1|אבות ה:טו}}. }}

{{english}}

{{pasuq|Now Isaac loved Esau, because he did eat of his venison; and Rebekah loved Jacob.|p/pt/pt0125.htm#28|Gen 25:28}}

According to the simple reading of the words, Isaac loved Esau because he fed him delicacies (see also the matter of the blessing further on in our portion). But according to the Midrash, he loved him because "he hunted him with words", with his mouth. That is, Esau was a deceiver and successfully deceived his father -- because were it not for that, Isaac would not have loved the man Esau. In contrast, "Rebekah loved Jacob" -- what does that add to our understanding? '''That she would hear his voice, and add to her love of him'''. She would hear him learning wisdom, and her love towards him would grow stronger.

It is clear that both of them loved both their children. Is it possible to think otherwise? Rather that as they grew and their personalities became established, it was difficult to love the man Esau because of who he was, and easy to love Jacob.

And the Torah's words show a different issue: regarding Isaac it says, "he loved" -- that is, he loved in the past-tense. And regarding Rebekah it says, "she loves" -- that is, an ongoing and continuous love, unhindered by restrictions of time. Perhaps that is simply the difference between a mother's and a father's love -- but it seems to me more correct that in order to love Esau one needed a reason -- whereas there was no such requirement regarding Jacob.

And therefore "because he did eat of his venison" -- whether in the simple or Midrashic interpretation -- was a ''reason'' for this love. And as our Sages said, '''Any love which depends on a reason - when the reason vanishes, so does the love''' {{hcite|b/h/h49.htm#1|Avot 5:15}}

{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Chayei Sarah|Chayei Sarah||}}
{{devar}}

@@ Line 26: / Line 26: @@
 We see how important the middle path amongst the various traits is.  Even a prophet among the Jews who strays from the middle path, suffers the consequences of his deviation.  Therefore it is important to keep this in mind, and to strive always to improve ourselves and to go in God's path, the middle path.
-{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Toldot|Toldot||}}
+{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Toldot|Toldot|Devar/5769/Mikets|Mikets}}
 {{devar}}

@@ Line 22: / Line 22: @@
 Our Sages commanded, stating: '''A person should not grieve excessively over his dead -- as the verse states, "Weep ye not for the dead, neither bemoan him" {{hcite|p/pt/pt1122.htm#10|Jer 22:10}}, that is to say, too much.  Because that is the way of the world; and one who afflicts himself regarding the way of the world, is a fool.  Rather what should one do?  Three days for crying, seven for eulogy and thirty days for refraining from haircuts and the rest of the five things a mourner must refrain from''' {{hcite|i/e413.htm#12|Laws of Mourning 13:12}}.  This is the proper behavior for mourning.
-And because he afflicted himself excessively, his prophecy was removed from him: '''prophecy does not rest upon one, neither from a state of sadness, nor from a state of laziness, rather from a state of happiness''' {{hcite|i/1107n.htm#8|Laws of the Fundamentals of Torah 7:8}}, and he was not informed his son still lived.
+And because he afflicted himself excessively, his prophecy was removed from him: '''prophecy does not rest upon one, neither from a state of sadness, nor from a state of indolence, but rather from a state of happiness''' {{hcite|i/1107n.htm#8|Laws of the Fundamentals of Torah 7:8}}, and he was not informed his son still lived.
 We see how important the middle path amongst the various traits is.  Even a prophet among the Jews who strays from the middle path, suffers the consequences of his deviation.  Therefore it is important to keep this in mind, and to strive always to improve ourselves and to go in God's path, the middle path.

@@ Line 6: / Line 6: @@
 {{pasuqh|וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים|p/pt/pt0137.htm#34|בראשית לז:לד}}
-{{heb|יעקב אבינו קיבל קשה מאד את הבשורה הרעה אודות בנו. בהמשך הוא אומר: '''כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה'''.  לומר שלפחות באותה שעה, לא חשב שיוכל לעזוב את אבלו לעולם. '''וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ, אָבִיו'''.  אבל אנו יודעים שבנו עודנו חי -- ולא רק חי, אלא מצליח מאד. וכל זמן שבנו עולה מעלה מעלה בחשיבות ובהשפעה במצרים, יעקב יורד ממדרגתו הנעלה של נביא, ולא יודע שבנו חי וקיים.}}
+{{heb|יעקב אבינו קיבל קשה מאד את הבשורה הרעה אודות בנו. בהמשך הוא אומר: '''כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה'''.  לומר שלפחות באותה שעה, לא חשב שיוכל לעזוב את אבלו לעולם. '''וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ, אָבִיו'''.  אבל אנו יודעים שבנו עודנו חי -- ולא רק חי, אלא מצליח מאד. וכל זמן שיוסף עולה מעלה מעלה בחשיבות ובהשפעה במצרים, יעקב יורד ממדרגתו הנעלה של נביא, ולא יודע שבנו חי וקיים.}}
 {{heb|ציוו חכמים ואמרו: '''אל יתקשה אדם על מתו יתר מדיי -- שנאמר "אַל-תִּבְכּוּ לְמֵת, וְאַל-תָּנֻדוּ לוֹ" {{hcite|p/pt/pt1122.htm#10|ירמיהו כב:י}}, כלומר יתר מדיי:  שזה הוא מנהגו של עולם; והמצער עצמו על מנהג העולם, הרי זה טיפש.  אלא כיצד יעשה -- שלושה לבכי, שבעה להספד, שלושים יום לתספורת ולשאר החמישה''' {{hcite|i/e413.htm#12|הל' אבל יג:יב}}.  זה הוא מנהג הכשר באבלות.}}
@@ Line 12: / Line 12: @@
 {{heb|ומתוך שציער את עצמו יתר מן המידה, ניטלה נבואתו ממנו: '''שְׁאֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת, אֵלָא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה''' {{hcite|i/1107n.htm#8|הל' יסודי התורה ז:ח}}, ולא נודע לו שבנו עדיין חי.  }}
-{{heb|רואים מה חשיבותה של הדרך האמצעית בבין כל המידות. אפילו נביא בישראל שסוטה מן הדרך האמצעי, סובל את ההשלכות.  לכן חשוב תמיד לזכור זאת, ולהשתדל לתקן עצמנו ללכת בדרך ה', היא דרך האמצעית.}}
+{{heb|רואים מה חשיבותה של הדרך האמצעית שבין כל המידות. אפילו נביא בישראל שסוטה מן הדרך האמצעית, סובל את השלכות סטייתו.  לכן חשוב תמיד לזכור זאת, ולהשתדל לתקן עצמנו ללכת בדרך ה', בדרך האמצעית.}}
 {{english}}
@@ Line 18: / Line 18: @@
 {{pasuq|And Jacob rent his garments, and put sackcloth upon his loins, and mourned for his son many days|p/pt/pt0137.htm#34|Gen 37:34}}
 {{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Toldot|Toldot||}}
 {{devar}}

← Older revision		Revision as of 08:44, 19 December 2008
Line 6:		Line 6:
	{{pasuqh\|וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים\|p/pt/pt0137.htm#34\|בראשית לז:לד}}		{{pasuqh\|וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים\|p/pt/pt0137.htm#34\|בראשית לז:לד}}

		+	{{heb\|יעקב אבינו קיבל קשה מאד את הבשורה הרעה אודות בנו. בהמשך הוא אומר: '''כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה'''. לומר שלפחות באותה שעה, לא חשב שיוכל לעזוב את אבלו לעולם. '''וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ, אָבִיו'''. אבל אנו יודעים שבנו עודנו חי -- ולא רק חי, אלא מצליח מאד. וכל זמן שבנו עולה מעלה מעלה בחשיבות ובהשפעה במצרים, יעקב יורד ממדרגתו הנעלה של נביא, ולא יודע שבנו חי וקיים.}}
		+
		+	{{heb\|ציוו חכמים ואמרו: '''אל יתקשה אדם על מתו יתר מדיי -- שנאמר "אַל-תִּבְכּוּ לְמֵת, וְאַל-תָּנֻדוּ לוֹ" {{hcite\|p/pt/pt1122.htm#10\|ירמיהו כב:י}}, כלומר יתר מדיי: שזה הוא מנהגו של עולם; והמצער עצמו על מנהג העולם, הרי זה טיפש. אלא כיצד יעשה -- שלושה לבכי, שבעה להספד, שלושים יום לתספורת ולשאר החמישה''' {{hcite\|i/e413.htm#12\|הל' אבל יג:יב}}. זה הוא מנהג הכשר באבלות.}}
		+
		+	{{heb\|ומתוך שציער את עצמו יתר מן המידה, ניטלה נבואתו ממנו: '''שְׁאֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת, אֵלָא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה''' {{hcite\|i/1107n.htm#8\|הל' יסודי התורה ז:ח}}, ולא נודע לו שבנו עדיין חי. }}
		+
		+	{{heb\|רואים מה חשיבותה של הדרך האמצעית בבין כל המידות. אפילו נביא בישראל שסוטה מן הדרך האמצעי, סובל את ההשלכות. לכן חשוב תמיד לזכור זאת, ולהשתדל לתקן עצמנו ללכת בדרך ה', היא דרך האמצעית.}}

	{{english}}		{{english}}

@@ Line 1: / Line 1: @@
 {{bismilla}}
-{{header|Toldot 5769|תולדות תשס"ט}}
+{{header|Vayeshev 5769|וישב תשס"ט}}
 {{hebrew}}
-{{pasuqh|וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב|p/pt/pt0125.htm#28|בראשית כה:כח}}
+{{pasuqh|וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים|p/pt/pt0137.htm#34|בראשית לז:לד}}
 {{english}}
-{{pasuq|Now Isaac loved Esau, because he did eat of his venison; and Rebekah loved Jacob.|p/pt/pt0125.htm#28|Gen 25:28}}
+{{pasuq|And Jacob rent his garments, and put sackcloth upon his loins, and mourned for his son many days|p/pt/pt0137.htm#34|Gen 37:34}}
-{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Chayei Sarah|Chayei Sarah||}}
+{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Toldot|Toldot||}}
 {{devar}}