Devar/5769/Vayikra - Revision history

Ron at 07:12, 3 April 2009

2009-04-03T07:12:05Z

Ron at 07:53, 27 March 2009

2009-03-27T07:53:01Z

Ron at 07:51, 27 March 2009

2009-03-27T07:51:12Z

Ron at 07:40, 27 March 2009

2009-03-27T07:40:25Z

Ron: New page: {{subst: :Devar/Latest}}

2009-03-27T06:25:17Z

New page: {{subst: :Devar/Latest}}

New page

{{bismilla}}
{{header|Ki Tisa 5769|כי תשא תשס"ט}}

{{hebrew}}

{{pasuqh|הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל -- לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת ה' , לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם.|p/pt/pt0230.htm#15|שמות ל:טו}}

{{heb|כאשר התורה מצווה איך לפקוד את בני ישראל -- ה"צנזוס" -- היא אומרת שיש היטל על כל איש ואיש, "כופר לנפשו". והסיבה לכך היא, שסופרים את המטבעות ולא את האנשים. כי אין להתייחס לבן חורין כאל חפץ כלשהו. לכן מונים את המטבעות ואין מונים את האנשים -- וכך סופרים בעקיפין את מספר האנשים.}}

{{heb|היה טבעי לומר שכל מטבע יכול לשמש את התפקיד הזה -- גם פרוטה, גם דינר -- אפילו אסימון! כי אם הוא בא רק כתחליף בן אדם, רק כדי לספור אותו, מה זה משנה? התורה אומרת לנו שלא כן -- אלא כל איש ואיש יביא מחצית השקל דווקא: '''זֶה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים -- מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: עֶשְׂרִים גֵּרָה, הַשֶּׁקֶל--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תְּרוּמָה לַה' ''' {{hcite|p/pt/pt0230.htm#13|שם יג}} }}

{{heb|והסיבה, שאין הבדל בין בני ישראל בעיני אביהם שבשמים. אין עשיר ועני. גדול וקטן -- אלא כל איש שוויו בנפשו ולא בגופו, וכל נפש ונפש מישראל יקרה באותה המידה.}}

{{english}}

{{pasuq|The rich shall not give more, and the poor shall not give less, than the half shekel, when they give the offering of the LORD, to make atonement for your souls.|p/pt/pt0230.htm#15|Ex 30:15}}

When the Torah commands us how to count the Children of Israel -- the "census" -- it tells us that there is a head tax, for "atonement for your souls". The reason is that we count the coins and not the people, because one may not relate to a free person as one would to some object. Therefore we count the coins, and we do not count the people -- and thereby we indirectly count the number of people.

It would be natural to say that any coin should serve this purpose -- whether a ''prutah'' or a ''dinar'' -- even a blank! Since if its only purpose is to stand in place of the person, just in order to count him, what difference does it make? The Torah tells us that it is not so -- rather each and every man must specifically bring the "half-shekel": '''This they shall give, every one that passeth among them that are numbered, half a shekel after the shekel of the sanctuary--the shekel is twenty gerahs--half a shekel for an offering to the LORD''' {{hcite|p/pt/pt0230.htm#13|ibid 13}}

And the reason for that is, that there is no difference between Jews in the eyes of their Father in Heaven. There is no "rich" and "poor", "great" and "small" -- rather each person's worth is in his soul and not in his body; and each Jewish soul is equally precious.

{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Tetsaveh|Tetsaveh||}}
{{devar}}

@@ Line 21: / Line 21: @@
 In all of these cases, there is no specific, known deed for which the person seeks atonement (since for those there are the ''sin'' and ''guilt'' offerings).  But it is quite likely that the person had bad thoughts, or did something not right.  Therefore he burns the offering entirely, to say that he does not retain any connection to any such bad thought or deed which happened to be.  He also destroys his own property (by burning that which he had purchased), to pay ransom, as it were, for his transgressions.  If he brought the offering with a whole heart, and confessed over it properly, he receives atonement.
-{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Ki Tisa|Ki Tisa||}}
+{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Ki Tisa|Ki Tisa|Devar/5769/Tsav|Tsav}}
 {{devar}}

@@ Line 19: / Line 19: @@
 The one who brings this offering is a person whose situation has changed.  For example, a convert or a woman who gave birth, or a Nazirite who finished his term and similar people.  On the pilgrimage festival days when we go up to Jerusalem, an individual burnt offering is also brought, and the High Priest on Yom HaKippurim also brings such an offering.  There is also the possibility for a person to bring a voluntary individual burnt offering.
-In all of these cases, there is no specific, known deed for which the person seeks atonement (since for those there are the ''sin'' and ''guilt'' offerings).  But it is quite likely that the person had bad thoughts, or did something not right.  Therefore he burns the offering entirely, to say that he does not retain any connection to any such bad thought or deed which happened to be.  He also destroys his own property (by burning that which he had purchased), to pay for atonement, as it were, for his transgressions.  If he brought the offering with a whole heart, and confessed over it properly, he receives atonement.
+In all of these cases, there is no specific, known deed for which the person seeks atonement (since for those there are the ''sin'' and ''guilt'' offerings).  But it is quite likely that the person had bad thoughts, or did something not right.  Therefore he burns the offering entirely, to say that he does not retain any connection to any such bad thought or deed which happened to be.  He also destroys his own property (by burning that which he had purchased), to pay ransom, as it were, for his transgressions.  If he brought the offering with a whole heart, and confessed over it properly, he receives atonement.
 {{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Ki Tisa|Ki Tisa||}}
 {{devar}}

@@ Line 10: / Line 10: @@
 {{heb|המביא קרבן זה, הוא אדם שהשתנה מצבו. למשל הגר או האישה היולדת, או הנזיר שסיים את נזירותו וכיוצא בהם. במועדות כאשר עולים לירושלים גם מביאים קרבן עולה של יחיד, והכוהן הגדול ביום הכיפורים מביא קרבן. יש אפשרות גם ליחיד להביא עולת נדבה.}}
-{{heb|בכל אלו המקרים, אין מעשה מסוים, ידוע, שהמביא מחפש עבורו כפרה (כי עבורם יש את החטאת הואשם).  אבל אפשר בסבירות גבוהה שהייתה לו מחשבה פסולה או שעשה דבר לא ראוי.  לכן הוא שורף כליל את הקרבן, לומר שאינו מחזיק אצלו כל שייכות לכל מחשבה רעה או מעשה שהיה. הוא גם מאבד מממנו, לשלם כופר כביכול על עבירותיו.  ואם הביא בלבב שלם, והתוודה כראוי, נתכפר לו.}}
+{{heb|בכל אלו המקרים, אין מעשה מסוים, ידוע, שהמביא מחפש עבורו כפרה (כי עבורם יש את החטאת והאשם).  אבל אפשר בסבירות גבוהה שהייתה לו מחשבה פסולה או שעשה דבר לא ראוי.  לכן הוא שורף כליל את הקרבן, לומר שאינו מחזיק אצלו כל שייכות לכל מחשבה רעה או מעשה שהיה. הוא גם מאבד מממנו, לשלם כופר כביכול על עבירותיו.  ואם הביא בלבב שלם, והתוודה כראוי, נתכפר לו.}}
 {{english}}
 {{pasuq|And he shall lay his hand upon the head of the burnt-offering; and it shall be accepted for him to make atonement for him|p/pt/pt0301.htm#4|Lev 1:3}}
 {{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Ki Tisa|Ki Tisa||}}
 {{devar}}

@@ Line 1: / Line 1: @@
 {{bismilla}}
-{{header|Ki Tisa 5769|כי תשא תשס"ט}}
+{{header| 5769 Vayikra|ויקרא תשס"ט}}
 {{hebrew}}
-{{pasuqh|הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל -- לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת ה' , לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם.|p/pt/pt0230.htm#15|שמות ל:טו}}
+{{pasuqh|וְסָמַךְ יָדוֹ, עַל רֹאשׁ הָעֹלָה; וְנִרְצָה לוֹ, לְכַפֵּר עָלָיו.|p/pt/pt0301.htm#4|שמות א:ג}}
-{{heb|כאשר התורה מצווה איך לפקוד את בני ישראל -- ה"צנזוס" -- היא אומרת שיש היטל על כל איש ואיש, "כופר לנפשו".  והסיבה לכך היא, שסופרים את המטבעות ולא את האנשים. כי אין להתייחס לבן חורין כאל חפץ כלשהו. לכן מונים את המטבעות ואין מונים את האנשים -- וכך סופרים בעקיפין את מספר האנשים.}}
+{{heb|כאן התורה מצווה כיצד נעשה קרבן "עולה של יחיד", ומה תכליתו.  קרבן מסוג זה הנו נשרף כליל -- אף אחד לא אוכל ממנו, גם לא כהן גם לא בעל הקרבן. תכליתו כמו שנאמר, "לכפר עליו" -- אבל ממה?}}
-{{heb|היה טבעי לומר שכל מטבע יכול לשמש את התפקיד הזה -- גם פרוטה, גם דינר -- אפילו אסימון! כי אם הוא בא רק כתחליף בן אדם, רק כדי לספור אותו, מה זה משנה?  התורה אומרת לנו שלא כן -- אלא כל איש ואיש יביא מחצית השקל דווקא: '''זֶה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים -- מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:  עֶשְׂרִים גֵּרָה, הַשֶּׁקֶל--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תְּרוּמָה לַה' ''' {{hcite|p/pt/pt0230.htm#13|שם יג}} }}
+{{heb|המביא קרבן זה, הוא אדם שהשתנה מצבו. למשל הגר או האישה היולדת, או הנזיר שסיים את נזירותו וכיוצא בהם. במועדות כאשר עולים לירושלים גם מביאים קרבן עולה של יחיד, והכוהן הגדול ביום הכיפורים מביא קרבן. יש אפשרות גם ליחיד להביא עולת נדבה.}}
-{{heb|והסיבה, שאין הבדל בין בני ישראל בעיני אביהם שבשמים.  אין עשיר ועני.  גדול וקטן -- אלא כל איש שוויו בנפשו ולא בגופו, וכל נפש ונפש מישראל יקרה באותה המידה.}}
+{{heb|בכל אלו המקרים, אין מעשה מסוים, ידוע, שהמביא מחפש עבורו כפרה (כי עבורם יש את החטאת הואשם).  אבל אפשר בסבירות גבוהה שהייתה לו מחשבה פסולה או שעשה דבר לא ראוי.  לכן הוא שורף כליל את הקרבן, לומר שאינו מחזיק אצלו כל שייכות לכל מחשבה רעה או מעשה שהיה. הוא גם מאבד מממנו, לשלם כופר כביכול על עבירותיו.  ואם הביא בלבב שלם, והתוודה כראוי, נתכפר לו.}}
 {{english}}
-When the Torah commands us how to count the Children of Israel -- the "census" -- it tells us that there is a head tax, for "atonement for your souls".  The reason is that we count the coins and not the people, because one may not relate to a free person as one would to some object.  Therefore we count the coins, and we do not count the people -- and thereby we indirectly count the number of people.
+{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Ki Tisa|Ki Tisa||}}
 {{devar}}