Difference between revisions of "Devar/5768/Matot"
From RonWareWiki
< Devar | 5768
| Line 13: | Line 13: | ||
{{heb|אף אל פי שמצווה זו חלה רק בנדרים דווקא, ציוו חכמים שאדם יהיה כן וישר: '''אָסוּר לָאָדָם לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בְּדִבְרֵי חֲלָקוֹת וּפִתּוּי. וְלֹא תִהְיֶה אַחַת בַּפֶּה וְאַחַת בַּלֵּב, אֵלָא תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ; וְהָעִנְיָן שֶׁבַּלֵּב, הוּא הַדָּבָר שֶׁבַּפֶּה''' {{hcite|i/1202n.htm#11|הל' דעות ב:יא}}. ודבר זה פשוט ומובן -- שהרי אי-אפשר לקיים חברה תקינה כאשר אין כנות. ועוד: '''וְאָסוּר לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת, וְאַפִלּוּ דַּעַת הַגּוֹי'''{{hcite|i/1202n.htm#11|שם}} -- אפילו מי שאינו אחיך ולא בן-ברית, אסור "לעבוד עליו". }} | {{heb|אף אל פי שמצווה זו חלה רק בנדרים דווקא, ציוו חכמים שאדם יהיה כן וישר: '''אָסוּר לָאָדָם לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בְּדִבְרֵי חֲלָקוֹת וּפִתּוּי. וְלֹא תִהְיֶה אַחַת בַּפֶּה וְאַחַת בַּלֵּב, אֵלָא תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ; וְהָעִנְיָן שֶׁבַּלֵּב, הוּא הַדָּבָר שֶׁבַּפֶּה''' {{hcite|i/1202n.htm#11|הל' דעות ב:יא}}. ודבר זה פשוט ומובן -- שהרי אי-אפשר לקיים חברה תקינה כאשר אין כנות. ועוד: '''וְאָסוּר לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת, וְאַפִלּוּ דַּעַת הַגּוֹי'''{{hcite|i/1202n.htm#11|שם}} -- אפילו מי שאינו אחיך ולא בן-ברית, אסור "לעבוד עליו". }} | ||
| + | |||
| + | {{heb|כי אדם שמדבר חלקות ומרמה, אי אפשר לסמוך עליו, ולא לקיים חברה תקינה עם אנשים כמוהו. התורה רוצה בחברה כשרה, בה איש על רעהו יסמוך וכל אחד לזולת יעזור. ויסוד החברה התקינה היא כנות ויושר -- גם בין איש לרעהו, גם בין איש לבוראו. לכן מצווה התורה בנדרים שאדם יהיה ישר ודובר אמת עם אלוהיו, כי אם יעמוד בדבר שיכול לכחש ואף אדם אחר לא יידע, יהיה עלול להתנהג גם כך עם הזולת.}} | ||
{{nav|Devar|Devar|Devar/5768/Balak|Balak||}} | {{nav|Devar|Devar|Devar/5768/Balak|Balak||}} | ||
{{devar}} | {{devar}} | ||
Revision as of 09:50, 25 July 2008
עברית
English
אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַה', אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ--לֹא יַחֵל, דְּבָרוֹ: כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה. (במדבר ל:ג)
התורה מחייבת אותנו לכבד את דברינו בנדרים. כלומר, שלא נידור ואחר כך נומר ש"לא התכוונתי" או "סתם אמרתי". אלא שכאשר נומר דבר, נעמוד על דברינו ונקיים את נדרנו.
אף אל פי שמצווה זו חלה רק בנדרים דווקא, ציוו חכמים שאדם יהיה כן וישר: אָסוּר לָאָדָם לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בְּדִבְרֵי חֲלָקוֹת וּפִתּוּי. וְלֹא תִהְיֶה אַחַת בַּפֶּה וְאַחַת בַּלֵּב, אֵלָא תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ; וְהָעִנְיָן שֶׁבַּלֵּב, הוּא הַדָּבָר שֶׁבַּפֶּה (הל' דעות ב:יא). ודבר זה פשוט ומובן -- שהרי אי-אפשר לקיים חברה תקינה כאשר אין כנות. ועוד: וְאָסוּר לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת, וְאַפִלּוּ דַּעַת הַגּוֹי (שם) -- אפילו מי שאינו אחיך ולא בן-ברית, אסור "לעבוד עליו".
כי אדם שמדבר חלקות ומרמה, אי אפשר לסמוך עליו, ולא לקיים חברה תקינה עם אנשים כמוהו. התורה רוצה בחברה כשרה, בה איש על רעהו יסמוך וכל אחד לזולת יעזור. ויסוד החברה התקינה היא כנות ויושר -- גם בין איש לרעהו, גם בין איש לבוראו. לכן מצווה התורה בנדרים שאדם יהיה ישר ודובר אמת עם אלוהיו, כי אם יעמוד בדבר שיכול לכחש ואף אדם אחר לא יידע, יהיה עלול להתנהג גם כך עם הזולת.
| Top: Devar | Prev: Balak |
Send Ron feedback on this essay.
Entire site copyright © Ron Aaron, all rights reserved. No permission to copy or otherwise use this material is granted.