Actions

Difference between revisions of "Devar/5768/Balak"

From RonWareWiki

< Devar‎ | 5768
(New page: {{subst: :Devar/Latest}})
 
 
(6 intermediate revisions by the same user not shown)
Line 1: Line 1:
 
{{bismilla}}
 
{{bismilla}}
{{header|Chukat 5768|חוקת תשס"ח}}
+
{{header|Balak 5768|בלק תשס"ח}}
  
 
===עברית===
 
===עברית===
{{heb|'''יֵאָסֵף אַהֲרֹן, אֶל-עַמָּיו, כִּי לֹא יָבֹא אֶל-הָאָרֶץ…''' {{hcite|p/pt/pt0420.htm#24|במדבר כ:כד}} <br>}}
+
{{heb|'''…כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר''' {{hcite|p/pt/pt0422.htm#2|במדבר כב:ו}} }}
{{heb|'''…וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם, בְּרֹאשׁ הָהָר''' {{hcite|p/pt/pt0420.htm#24|במדבר כ:כח}} }}
 
  
{{heb|השם אומר למשה ולאהרון שהגיע קץ חיי אהרון, ושהוא "יאסף אל עמיו" ולא יבוא לארץ הנבחרתאהרון שומע את דברי השם, ולא מגיב מאומהאותה התגובה ראינו כאשר נספו בניו נדב ואביהוא: '''וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן''' {{hcite|p/pt/pt0310.htm#3|ויקרא י:ג}}}}
+
{{heb|כך אומר בלק בן ציפור לבלעם בן בעור כאשר הוא שולח אליו לבוא ולקלל את בני ישראלכנראה, לבלעם היה שם טוב כמקלל מקצועיאבל רואים בפעם הראשונה שהוא מנסה לקלל את אבותינו: '''מָה אֶקֹּב, לֹא קַבֹּה אֵל; וּמָה אֶזְעֹם, לֹא זָעַם ה' ''' {{hcite|p/pt/pt0423.htm#8|במדבר כג:ח}} }}
  
{{heb|השתיקה של אהרון בפני אסונות פרטיים קשה לקבל על הדעת. איך לא בכה ולא קילל, ולא התנהג כשאר בני האדם? התנהגותו זאת כבר עונה על השאלה.}}
+
{{heb|ה' יתברך שמו -- לא רק שלא נתן לבלעם לקלל אותם, אלא הפך את נסיונו לקללם לברכה!  לא די לו שלא יהיו מקוללים, אלא שיהיו מבורכים בהחלט. כל דברי בלעם שהיו אמורים להוות קללה, לברכה נהפכו. ובתוך דבריו: '''לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, וּבֶן-אָדָם וְיִתְנֶחָם; הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה, וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה''' {{hcite|p/pt/pt0423.htm#19|במדבר כג:יט}}}}
  
{{heb|רוב בני האדם רואים במוות דבר שלילי ומפחיד, שצריך להתרחק ממנו ככל האפשר.  הם סבורים כי רק בחיים הרגילים יש תועלת וכי לאחר המוות יש רק אבדון ובאר השחת.  אבל אהרון הכוהן ידע והבין שאין הדבר כן.  הוא ידע שלצדיקים יש חיים בעולם הבא, כמו שהרמבכותב: '''הטובה הצפונה לצדיקים, היא חיי העולם הבא''' {{hcite|i/1508.htm#1|הל' תשובה ח:א}}.  ולכן ידע שאין לפחד ממוות כי הטובה הנצחית צפונה לו ולבניו שם.}}
+
{{heb|בלעם אומר לנו, שדברי ה' לטובה יתקיימו, כמו שפוסק הרמב"ם: '''שֶׁכָּל דְּבַר טוֹבָה שֶׁיִּגְזֹר הָאֵל, אַפִלּוּ עַל תְּנָאי--אֵינוּ חוֹזֵר''' {{hcite|i/1110n.htm#9|הל' יסודי התורה י:ט}}.  וזה סוד הסיפור בגמרא: '''שוב פעם אחת היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין, ור"ע מצחק. אמרו לו, מפני מה אתה מצחק? אמר להם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו מקום שכתוב בו (במדבר א) והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה? אמר להן לכך אני מצחק דכתיב (ישעיהו ח) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו. וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון, וזכריה במקדש שני! אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב (מיכה ג) לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו'].  בזכריה כתיב (זכריה ח) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם. עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה! אמרו לו עקיבא, ניחמתנו. עקיבא, ניחמתנו''' {{hcite|b/l/l4503.htm|בבלי מכות כד:}} }}
  
{{heb|למרות הטובה הגדולה הזאת, לא מיהר אהרון לסיים את חייו בעולם הזה, אלא שקד למלא אחר רצון ה' ולעובדו בכל לבבו.  וכן ידע שברגע שכן יסיים את תפקידו בעולם הזה, יהיה לו שכר מרובה בעולם הבא ולכן לא פחד כלל וכלל, אלא קיבל גזרות ה' בשלווה כי ידע ש'''ה', צַדִּיק יִבְחָן''' {{hcite|p/pt/pt2611.htm#5|תהילים יא:ה}} }}
+
{{heb|יהי רצון שנראה בעינינו את השלמת נבואתו של זכריה, במהרה ובימינו!}}
  
 
{{tag|english}}
 
{{tag|english}}
 +
 
===English===  
 
===English===  
'''Aaron shall be gathered unto his people; for he shall not enter into the land…''' {{hcite|p/pt/pt0420.htm#24|Num 20:24}} <br>
+
'''…for I know that he whom thou blessest is blessed, and he whom thou cursest is cursed'''
'''…and Aaron died there in the top of the mount''' {{hcite|p/pt/pt0420.htm#24|Num 20:28}}  
+
{{hcite|p/pt/pt0422.htm#2|Num 22:6}}
  
God tells Moses and Aaron that Aaron's life has reached its end, and that he "shall be gathered unto his people" and will not enter the chosen landAaron hears God's words, but doesn't react at allWe saw that same reaction when his sons Nadav and Avihu were taken from him: '''And Aaron held his peace''' {{hcite|p/pt/pt0310.htm#3|Lev 10:3}}
+
So says Balak son of Tsippor to Bilam son of Beor, when he sends off to request he come and curse the Children of IsraelIt appears that Bilam had a good name as a professional curse-giverBut we see the first time he attempts to curse our forefathers: '''How shall I curse, whom God hath not cursed? And how shall I execrate, whom the LORD hath not execrated?''' {{hcite|p/pt/pt0423.htm#8|Num 23:8}}
  
Aaron's silence in the face of personal disasters is difficult to acceptHow can he not cry and curse, and carry on as other people do? This behavior of his actually answers the question.
+
God, may His name be blessed -- did not only not permit Bilam to curse them, but he converted his attempt to curse them into a blessing!  It wasn't enough for Him that they should not be cursed, but rather they should be blessed with the ultimate blessing.  All of Bilam's words, which were supposed to be a curse, turned into words of blessingAnd among his words, '''God is not a man, that He should lie; neither the son of man, that He should repent: when He hath said, will He not do it? or when He hath spoken, will He not make it good?''' {{hcite|p/pt/pt0423.htm#19|Num 23:19}}.
  
Most people see death as a negative and frightening thing, which should be avoided as far as possibleThey think that only normal life is worthwhile, and that after death there is only desolation and destructionBut Aaron the Cohen knew and understood that it is not so. He knew that the righteous have a life in the "next world", as the Rambam writes: '''The good which is hidden away for the righteous, is the life of the next world.'''{{hcite|i/1508.htm#1|Laws of Repentance 8:1}}.  Therefore he knew that there is no reason to fear death, because the eternal good awaited him and his sons.
+
Bilam tells us, that the good things God says will come true, as the Rambam rules: '''That every good thing God decrees, even conditionally -- He does not retract''' {{hcite|i/1110n.htm#9|Laws of the Fundamentals of Torah 10:9}}And this is the secret of the story in the Talmud (just after the destruction of the Second Temple): '''Another time, they ascended to Jerusalem.  Once they reached Har HaTsofim, they tore their garments.  When they reached the Temple Mount, they saw a fox leaving the Holy of Holies and they started crying, and Rabbi Akiva started laughingThey said to him, why are you laughing? He told them, why are you crying? They said to him, the place about which it says (Num 1) ''and the foreigner who approaches shall be put to death'', and now ''foxes wander in it'', should we not cry? He said to them, therefore I laugh, as it is written (Isaiah 8) ''I shall bring faithful witnesses, Uriah the Kohen and Zechariah the son of Yevarechiahu''.  And what does Uriah have to do with Zechariah?  Uriah was in the First Temple, and Zechariah in the Second Temple!  Rather, the Holy writ made Zechariah's prophecy depend on Uriah's.  Regarding Uriah's it says, (Michah 3) ''Therefore because of you, Zion will become a plowed field (etc.)''.  And regarding Zechariah it says (Zechariah 8), ''There shall yet old men and old women sit in the broad places of Jerusalem''.  Until Uriah's prophecy was fulfilled, I would have been afraid that Zechariah's would not be fulfilled.  But now that Uriah's prophecy has been fulfilled, certainly Zechariah's prophecy will be fulfilled, in this very manner!  They said to him, Akiva you have comforted us. Akiva, you have comforted us.'''{{hcite|b/l/l4503.htm|Bavli Makkot 24b}}
  
Despite this great good, Aaron was not in a hurry to end his life in this world; rather, he diligently strove to fulfill God's will, and to worship Him with all his heart.  Likewise, he knew that at the moment he did finish his job in this world, a great reward would await him and therefore he did not fear at all, but rather accepted God's decrees with equanimity, because he knew that '''The LORD trieth the righteous''' {{hcite|p/pt/pt2611.htm#5|Psalms 11:5}}
+
May it be His will that we see with our own eyes the completion of Zechariah's prophecy, speedily and in our days!
  
{{nav|Devar|Devar|Devar/5768/Shlach|Shlach||}}
+
{{nav|Devar|Devar|Devar/5768/Chukat|Chukat|Devar/5768/Matot|Matot}}
 
{{devar}}
 
{{devar}}

Latest revision as of 11:39, 25 July 2008

Balak 5768 - בלק תשס"ח
English text below
Send me feedback

עברית

…כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר  (במדבר כב:ו)

כך אומר בלק בן ציפור לבלעם בן בעור כאשר הוא שולח אליו לבוא ולקלל את בני ישראל. כנראה, לבלעם היה שם טוב כמקלל מקצועי. אבל רואים בפעם הראשונה שהוא מנסה לקלל את אבותינו: מָה אֶקֹּב, לֹא קַבֹּה אֵל; וּמָה אֶזְעֹם, לֹא זָעַם ה'  (במדבר כג:ח)

ה' יתברך שמו -- לא רק שלא נתן לבלעם לקלל אותם, אלא הפך את נסיונו לקללם לברכה! לא די לו שלא יהיו מקוללים, אלא שיהיו מבורכים בהחלט. כל דברי בלעם שהיו אמורים להוות קללה, לברכה נהפכו. ובתוך דבריו: לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, וּבֶן-אָדָם וְיִתְנֶחָם; הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה, וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה  (במדבר כג:יט)

בלעם אומר לנו, שדברי ה' לטובה יתקיימו, כמו שפוסק הרמב"ם: שֶׁכָּל דְּבַר טוֹבָה שֶׁיִּגְזֹר הָאֵל, אַפִלּוּ עַל תְּנָאי--אֵינוּ חוֹזֵר  (הל' יסודי התורה י:ט). וזה סוד הסיפור בגמרא: שוב פעם אחת היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין, ור"ע מצחק. אמרו לו, מפני מה אתה מצחק? אמר להם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו מקום שכתוב בו (במדבר א) והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה? אמר להן לכך אני מצחק דכתיב (ישעיהו ח) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו. וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון, וזכריה במקדש שני! אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב (מיכה ג) לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו']. בזכריה כתיב (זכריה ח) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם. עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה! אמרו לו עקיבא, ניחמתנו. עקיבא, ניחמתנו  (בבלי מכות כד:)

יהי רצון שנראה בעינינו את השלמת נבואתו של זכריה, במהרה ובימינו!

English

…for I know that he whom thou blessest is blessed, and he whom thou cursest is cursed  (Num 22:6)

So says Balak son of Tsippor to Bilam son of Beor, when he sends off to request he come and curse the Children of Israel. It appears that Bilam had a good name as a professional curse-giver. But we see the first time he attempts to curse our forefathers: How shall I curse, whom God hath not cursed? And how shall I execrate, whom the LORD hath not execrated?  (Num 23:8)

God, may His name be blessed -- did not only not permit Bilam to curse them, but he converted his attempt to curse them into a blessing! It wasn't enough for Him that they should not be cursed, but rather they should be blessed with the ultimate blessing. All of Bilam's words, which were supposed to be a curse, turned into words of blessing. And among his words, God is not a man, that He should lie; neither the son of man, that He should repent: when He hath said, will He not do it? or when He hath spoken, will He not make it good?  (Num 23:19).

Bilam tells us, that the good things God says will come true, as the Rambam rules: That every good thing God decrees, even conditionally -- He does not retract  (Laws of the Fundamentals of Torah 10:9). And this is the secret of the story in the Talmud (just after the destruction of the Second Temple): Another time, they ascended to Jerusalem. Once they reached Har HaTsofim, they tore their garments. When they reached the Temple Mount, they saw a fox leaving the Holy of Holies and they started crying, and Rabbi Akiva started laughing. They said to him, why are you laughing? He told them, why are you crying? They said to him, the place about which it says (Num 1) and the foreigner who approaches shall be put to death, and now foxes wander in it, should we not cry? He said to them, therefore I laugh, as it is written (Isaiah 8) I shall bring faithful witnesses, Uriah the Kohen and Zechariah the son of Yevarechiahu. And what does Uriah have to do with Zechariah? Uriah was in the First Temple, and Zechariah in the Second Temple! Rather, the Holy writ made Zechariah's prophecy depend on Uriah's. Regarding Uriah's it says, (Michah 3) Therefore because of you, Zion will become a plowed field (etc.). And regarding Zechariah it says (Zechariah 8), There shall yet old men and old women sit in the broad places of Jerusalem. Until Uriah's prophecy was fulfilled, I would have been afraid that Zechariah's would not be fulfilled. But now that Uriah's prophecy has been fulfilled, certainly Zechariah's prophecy will be fulfilled, in this very manner! They said to him, Akiva you have comforted us. Akiva, you have comforted us. (Bavli Makkot 24b)

May it be His will that we see with our own eyes the completion of Zechariah's prophecy, speedily and in our days!



Top: Devar Prev: Chukat Next: Matot




Send Ron feedback on this essay.




Entire site copyright © Ron Aaron, all rights reserved. No permission to copy or otherwise use this material is granted.