Actions

Difference between revisions of "Devar/Aliyah-Rambam"

From RonWareWiki

< Devar
(New page: {{subst: :Devar/Latest}})
 
Line 1: Line 1:
 
{{bismilla}}
 
{{bismilla}}
−
{{header|Yitro 5769|יתרו תשס"ט}}
+
{{header|The Obligation of Aliyah according to Rambam|חובת יישוב הארץ ע"פי הרמב"ם}}
  
 
{{hebrew}}
 
{{hebrew}}
  
−
{{pasuqh|זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ|p/pt/pt0220.htm#7|שמות כ:ז}}
+
{{heb|ישיבת ארץ ישראל אינה כלולה במניין המצוות על פי הרמב"ם. לכן רבים סוברים שהוא לא ראה חיוב לשבת בארץ (ובפרט כיוון שהוא בעצמו לו ישב בארץ אלא תקופה קצרה). וכן העיר הרמב"ן בהשגותיו על הרמב"ם.}}
  
−
{{heb|השם מזכיר את עניין השבת בין "עשרת הדברות", מיד אחרי הפסוקים המעידים על ייחוד שמו והציווי לא לעבוד אלוהים אחרים.}}
+
{{heb|נתייחס לשתי נקודות:
 +
# למה לא כלל הרמב"ם את ישיבת הארץ במניין המצוות?
 +
#.האם הוא סבר שאין חיוב לשבת בארץ?}}
  
−
{{heb|"עשרת הדברות" מהווים מעין "חוקה" לעם שזה עתה נולד. הם מאפיינים בגדול את השוני בין האומה החדשה לבין כל שאר אומות העולם. ברור שייחוד שמו יתברך, הוא היסוד שעליו הכל בנוי -- אבל אפשר לומר שקדושת השבת מהווה הקורה המאפיינת ביותר בבניין העם הקדוש.}}
+
{{heb|באשר לנקודה השנייה, נביא שתי הלכות ברורות. בהלכות [http://mechon-mamre.org/i/e505n.htm#11 מלכים פרק ה]:}}
  
−
{{heb|בעת מתן התורה, לא היה מקום בעולם בו שבתו ממלאכה פעם בשבוע -- השבת כשלעצמה הייתה מהפכנית ומסוכנת (לשלטונות שרצו לדחוק את העם שלהם עוד ועוד). המסר העיקרי, שיהודי אינו עבד לעולם החומרני התחיל להתקבל גם בין עמים שונים בבוא הזמן, וגרם למהפכה יסודית בעולם כולו.}}
+
{{heb|הלכה טו: '''לְעוֹלָם יָדוּר אָדָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַפִלּוּ בְּעִיר שֶׁרֻבָּהּ גּוֹיִים; וְאַל יָדוּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְאַפִלּוּ בְּעִיר שֶׁרֻבָּהּ יִשְׂרָאֵל: שֶׁכָּל הַיּוֹצֶא לְחוּצָה לָאָרֶץ  --  כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.'''}}
  
−
{{heb|אך עמנו -- '''עַם נָבָל, וְלֹא חָכָם''' {{hcite|p/pt/pt0532.htm#6|דברים לב:ו}} -- בועט בדבר ה', שואף להיות גוי ככל שאר הגויים, ומחלל את קדושת השבת בכל שבוע.  רוצים "לבלות" או לערוך "קניות" דווקא ביום השבת. ובסכלותם אינם מבינים מה ההפסד העצום שמפסידים. לא מבינים את האירוניה בזה שמתנת התורה לעולם התקבלה בהתלהבות אצל כמעט כל אומות העולם, והעם שאליו המתנה ניתנה, דוחה אותה. טובה היא השבת עד מאד -- ששלוותה נותנת לעייף כוח לעבוד את ה' בשמחה.}}
+
{{heb|הלכה יא: '''אָסוּר לָצֵאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ לְעוֹלָם  -- אֵלָא לִלְמֹד תּוֹרָה, אוֹ לִשָּׂא אִשָּׁה, אוֹ לְהַצִּיל מִיַּד הַגּוֹיִים, וְיַחְזֹר לָאָרֶץ; וְכֵן יוֹצֶא הוּא לִסְחוֹרָה.  אֲבָל לִשְׁכֹּן בְּחוּצָה לָאָרֶץ, אָסוּר -- אֵלָא אִם כֵּן חָזַק שָׁם הָרָעָב, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה שׁוֹוֶה דֵּינָר חִטִּין בִּשְׁנֵי דֵּינָרִין.'''}}
  
 +
{{heb|הרי לך שתי מצוות ברורות לחלוטין  --  אחת עשה והשנייה לא תעשה!  שתיהן מיוסדות בתלמוד הבבלי כתובות, קי-קיא.  נוסף לאלה, נמצא (מאותו המקור) [http://mechon-mamre.org/i/4113n.htm#23 הלכות אישות פרק יג הלכה כג-כה]:}}
  
−
{{english}}
+
{{heb|'''וְכֵן לֹא יוֹצִיאָהּ מִמְּקוֹם שֶׁרֻבּוֹ יִשְׂרָאֵל, לִמְקוֹם שֶׁרֻבּוֹ גּוֹיִים; וּבְכָל מָקוֹם, מוֹצִיאִין מִמְּקוֹם שֶׁרֻבּוֹ גּוֹיִים, לִמְקוֹם שֶׁרֻבּוֹ יִשְׂרָאֵל.'''}}
 +
 
 +
{{heb|'''בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, מֵחוּצָה לָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ, אוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.  אֲבָל מֵחוּצָה לָאָרֶץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל -- כּוֹפִין לַעֲלוֹת, אַפִלּוּ מִנָּוֶה יָפֶה לְנָוֶה רָע; וְאַפִלּוּ מִמְּקוֹם שֶׁרֻבּוֹ יִשְׂרָאֵל, לִמְקוֹם שֶׁרֻבּוֹ גּוֹיִים -- מַעֲלִין.  וְאֵין מוֹצִיאִין מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ, וְאַפִלּוּ מִנָּוֶה רָע שֶׁרֻבּוֹ גּוֹיִים לְנָוֶה הַיָּפֶה שֶׁרֻבּוֹ יִשְׂרָאֵל.'''}}
 +
 
 +
{{heb|'''אָמַר הָאִישׁ לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה -- תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה; אָמְרָה הִיא לַעֲלוֹת, וְהוּא אֵינוּ רוֹצֶה -- יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה; וְהוּא הַדִּין לְכָל מָקוֹם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עִם יְרוּשָׁלַיִם: שֶׁהַכֹּל מַעֲלִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין מִשָּׁם; וְהַכֹּל מַעֲלִין לִירוּשָׁלַיִם, וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין מִשָּׁם.'''}}
 +
 
 +
{{heb|ובהלכות [http://mechon-mamre.org/i/c508n.htm#10 עבדים פרק ח הלכה י]: '''עֶבֶד שֶׁאָמַר לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל -- כּוֹפִין אֶת רִבּוֹ לַעֲלוֹת עִמּוֹ, אוֹ יִמְכֹּר אוֹתוֹ לְמִי שֶׁיַּעֲלֵהוּ לְשָׁם.  רָצָה הָאָדוֹן לָצֵאת לְחוּצָה לָאָרֶץ -- אֵינוּ יָכוֹל לְהוֹצִיא אֶת עַבְדּוֹ, עַד שֶׁיִּרְצֶה הָעֶבֶד.  וְדִין זֶה בְּכָל זְמָן, אַפִלּוּ בַּזְּמָן הַזֶּה, שֶׁהָאָרֶץ בְּיַד גּוֹיִים.'''}}
  
−
{{pasuq|Remember the sabbath day, to keep it holy|p/pt/pt0220.htm#7|Ex 20:7}}
+
{{heb|אין ספק אפוא שהרמב"ם פסק להלכה שיש חיוב לשבת בארץ -- גם לעלות לארץ, וגם לא לצאת ממנה.  אם כן, למה לא כלל מצווה זו במניין המצוות?  כל המצוות שמנה, יש להן פסוק בתורה המעיד עליהן. ולדעת הרמב"ן, הפסוק '''וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ''' {{hcite|p/pt/pt0433.htm#53|שמות לג:נג}} הוא הסמך לעמדה שחיוב ישיבת הארץ בא מן התורה.}}
  
−
God mentions the matter of the ''shabbat'' among the Ten Commandments, immediately after the verses which testify to His unity, and the commandment not to worship other gods.
+
{{heb|אך לשיטת הרמב"ם, הפסוק הזה אינו אלא מצווה לשעה, לכבוש את הארץ -- והוא לא כלל מצוות שאינן נוהגות לדורות בחיבורו. ומפני שאין פסוק אחד ברור המעיד על מצוות יישוב הארץ, לא כלל אותה במניין המצוות.  }}
  
−
The "Ten Commandments" form a sort of Constitution for the people who were just formed. They characterize in general, the difference between this new people and the rest of the nations of the world.  Clearly, the matter of His unity, may He be blessed, is the foundation upon which everything else is built -- but it is possible to say that the holiness of the ''shabbat'' is the beam which most characterizes the holy people.
+
{{heb|אך אין להסיק מזה שלא ראה במצווה הזאת חשיבות עליונה, שהמצווה הזאת היא מצווה מכשירה. הרבה מאד מצוות תלויות בה (כל הקשור לבית הבחירה, למשל).  ולכן אינה בגדר מצוות רשות -- רצה, עושה -- רצה, לא עושה -- כמצוות ציצית.  אלא חייב כל אדם לרוץ אחרי המצווה הזאת בכל כוחו, כדי שיכשיר עצמו לעשיית כל שאר המצוות התלויות בארץ.}}
  
−
At the time the Torah was given, there was nowhere in the world which had an enforced rest day once a week -- ''shabbat'' in and of itself was a revolutionary and dangerous concept (to those rulers who wished to push their people harder and harder).  The principle message, that a Jew is not a slave to the material world, began to be adopted by other nations as time went by, and caused a fundamental revolution in the entire world.
+
{{english}}
  
−
But our people -- '''O foolish people and unwise''' {{hcite|p/pt/pt0532.htm#6|Deut 32:6}} -- kicks the word of God, strives to be a nation like any other, and desecrates the holiness of the ''shabbat'' every week.  They want to "be entertained" or to do "shopping", specifically on the ''shabbat''.  And in their foolishness they do not understand the terrible loss they incur.  They do not understand the irony that the gift the Torah gave the world was received avidly by almost all the nations of the world, but the people to whom the gift was given, reject it.  The ''shabbat'' is very great -- for its tranquility gives strength to the weary, so they can worship God with joy.
 
  
−
{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Beshalach|Beshalach||}}
 
 
{{devar}}
 
{{devar}}

Revision as of 09:07, 17 February 2009

בשם ה', אל עולם (בראשית כא,לג)


The Obligation of Aliyah according to Rambam - חובת יישוב הארץ ע"פי הרמב"ם
English text below
Send me feedback

עברית

ישיבת ארץ ישראל אינה כלולה במניין המצוות על פי הרמב"ם. לכן רבים סוברים שהוא לא ראה חיוב לשבת בארץ (ובפרט כיוון שהוא בעצמו לו ישב בארץ אלא תקופה קצרה). וכן העיר הרמב"ן בהשגותיו על הרמב"ם.

נתייחס לשתי נקודות:
  1. למה לא כלל הרמב"ם את ישיבת הארץ במניין המצוות?
  2. .האם הוא סבר שאין חיוב לשבת בארץ?

באשר לנקודה השנייה, נביא שתי הלכות ברורות. בהלכות מלכים פרק ה:

הלכה טו: לְעוֹלָם יָדוּר אָדָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַפִלּוּ בְּעִיר שֶׁרֻבָּהּ גּוֹיִים; וְאַל יָדוּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְאַפִלּוּ בְּעִיר שֶׁרֻבָּהּ יִשְׂרָאֵל: שֶׁכָּל הַיּוֹצֶא לְחוּצָה לָאָרֶץ -- כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.

הלכה יא: אָסוּר לָצֵאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ לְעוֹלָם -- אֵלָא לִלְמֹד תּוֹרָה, אוֹ לִשָּׂא אִשָּׁה, אוֹ לְהַצִּיל מִיַּד הַגּוֹיִים, וְיַחְזֹר לָאָרֶץ; וְכֵן יוֹצֶא הוּא לִסְחוֹרָה. אֲבָל לִשְׁכֹּן בְּחוּצָה לָאָרֶץ, אָסוּר -- אֵלָא אִם כֵּן חָזַק שָׁם הָרָעָב, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה שׁוֹוֶה דֵּינָר חִטִּין בִּשְׁנֵי דֵּינָרִין.

הרי לך שתי מצוות ברורות לחלוטין -- אחת עשה והשנייה לא תעשה! שתיהן מיוסדות בתלמוד הבבלי כתובות, קי-קיא. נוסף לאלה, נמצא (מאותו המקור) הלכות אישות פרק יג הלכה כג-כה:

וְכֵן לֹא יוֹצִיאָהּ מִמְּקוֹם שֶׁרֻבּוֹ יִשְׂרָאֵל, לִמְקוֹם שֶׁרֻבּוֹ גּוֹיִים; וּבְכָל מָקוֹם, מוֹצִיאִין מִמְּקוֹם שֶׁרֻבּוֹ גּוֹיִים, לִמְקוֹם שֶׁרֻבּוֹ יִשְׂרָאֵל.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, מֵחוּצָה לָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ, אוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל מֵחוּצָה לָאָרֶץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל -- כּוֹפִין לַעֲלוֹת, אַפִלּוּ מִנָּוֶה יָפֶה לְנָוֶה רָע; וְאַפִלּוּ מִמְּקוֹם שֶׁרֻבּוֹ יִשְׂרָאֵל, לִמְקוֹם שֶׁרֻבּוֹ גּוֹיִים -- מַעֲלִין. וְאֵין מוֹצִיאִין מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ, וְאַפִלּוּ מִנָּוֶה רָע שֶׁרֻבּוֹ גּוֹיִים לְנָוֶה הַיָּפֶה שֶׁרֻבּוֹ יִשְׂרָאֵל.

אָמַר הָאִישׁ לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה -- תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה; אָמְרָה הִיא לַעֲלוֹת, וְהוּא אֵינוּ רוֹצֶה -- יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה; וְהוּא הַדִּין לְכָל מָקוֹם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עִם יְרוּשָׁלַיִם: שֶׁהַכֹּל מַעֲלִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין מִשָּׁם; וְהַכֹּל מַעֲלִין לִירוּשָׁלַיִם, וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין מִשָּׁם.

ובהלכות עבדים פרק ח הלכה י: עֶבֶד שֶׁאָמַר לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל -- כּוֹפִין אֶת רִבּוֹ לַעֲלוֹת עִמּוֹ, אוֹ יִמְכֹּר אוֹתוֹ לְמִי שֶׁיַּעֲלֵהוּ לְשָׁם. רָצָה הָאָדוֹן לָצֵאת לְחוּצָה לָאָרֶץ -- אֵינוּ יָכוֹל לְהוֹצִיא אֶת עַבְדּוֹ, עַד שֶׁיִּרְצֶה הָעֶבֶד. וְדִין זֶה בְּכָל זְמָן, אַפִלּוּ בַּזְּמָן הַזֶּה, שֶׁהָאָרֶץ בְּיַד גּוֹיִים.

אין ספק אפוא שהרמב"ם פסק להלכה שיש חיוב לשבת בארץ -- גם לעלות לארץ, וגם לא לצאת ממנה. אם כן, למה לא כלל מצווה זו במניין המצוות? כל המצוות שמנה, יש להן פסוק בתורה המעיד עליהן. ולדעת הרמב"ן, הפסוק וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ  (שמות לג:נג) הוא הסמך לעמדה שחיוב ישיבת הארץ בא מן התורה.

אך לשיטת הרמב"ם, הפסוק הזה אינו אלא מצווה לשעה, לכבוש את הארץ -- והוא לא כלל מצוות שאינן נוהגות לדורות בחיבורו. ומפני שאין פסוק אחד ברור המעיד על מצוות יישוב הארץ, לא כלל אותה במניין המצוות.

אך אין להסיק מזה שלא ראה במצווה הזאת חשיבות עליונה, שהמצווה הזאת היא מצווה מכשירה. הרבה מאד מצוות תלויות בה (כל הקשור לבית הבחירה, למשל). ולכן אינה בגדר מצוות רשות -- רצה, עושה -- רצה, לא עושה -- כמצוות ציצית. אלא חייב כל אדם לרוץ אחרי המצווה הזאת בכל כוחו, כדי שיכשיר עצמו לעשיית כל שאר המצוות התלויות בארץ.

English


Send Ron feedback on this essay.



Entire site copyright © Ron Aaron, all rights reserved. No permission to copy or otherwise use this material is granted.


Retrieved from "https://ronware.org/w/index.php?title=Devar/Aliyah-Rambam&oldid=4815"