Actions

Difference between revisions of "Devar/Aliyah-Rambam"

From RonWareWiki

< Devar
Line 26: Line 26:
 
{{heb|ובהלכות [http://mechon-mamre.org/i/c508n.htm#10 עבדים פרק ח הלכה י]: '''עֶבֶד שֶׁאָמַר לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל -- כּוֹפִין אֶת רִבּוֹ לַעֲלוֹת עִמּוֹ, אוֹ יִמְכֹּר אוֹתוֹ לְמִי שֶׁיַּעֲלֵהוּ לְשָׁם.  רָצָה הָאָדוֹן לָצֵאת לְחוּצָה לָאָרֶץ -- אֵינוּ יָכוֹל לְהוֹצִיא אֶת עַבְדּוֹ, עַד שֶׁיִּרְצֶה הָעֶבֶד.  וְדִין זֶה בְּכָל זְמָן, אַפִלּוּ בַּזְּמָן הַזֶּה, שֶׁהָאָרֶץ בְּיַד גּוֹיִים.'''}}
 
{{heb|ובהלכות [http://mechon-mamre.org/i/c508n.htm#10 עבדים פרק ח הלכה י]: '''עֶבֶד שֶׁאָמַר לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל -- כּוֹפִין אֶת רִבּוֹ לַעֲלוֹת עִמּוֹ, אוֹ יִמְכֹּר אוֹתוֹ לְמִי שֶׁיַּעֲלֵהוּ לְשָׁם.  רָצָה הָאָדוֹן לָצֵאת לְחוּצָה לָאָרֶץ -- אֵינוּ יָכוֹל לְהוֹצִיא אֶת עַבְדּוֹ, עַד שֶׁיִּרְצֶה הָעֶבֶד.  וְדִין זֶה בְּכָל זְמָן, אַפִלּוּ בַּזְּמָן הַזֶּה, שֶׁהָאָרֶץ בְּיַד גּוֹיִים.'''}}
  
{{heb|אין ספק אפוא שהרמב"ם פסק להלכה שיש חיוב לשבת בארץ -- גם לעלות לארץ, וגם לא לצאת ממנה -- בין אם נולד בה, בין אם עלה אליה.  אם כן, למה לא כלל מצווה זו במניין המצוות?  כל המצוות שמנה, יש להן פסוק בתורה המעיד עליהן. ולדעת הרמב"ן, הפסוק '''וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ''' {{hcite|p/pt/pt0433.htm#53|שמות לג:נג}} הוא הסמך לעמדה שחיוב ישיבת הארץ בא מן התורה.}}
+
{{heb|אין ספק אפוא שהרמב"ם פסק להלכה שיש חיוב לשבת בארץ שכולל החיוב לעלות לארץ וגם האיסור לצאת ממנה -- בין אם נולד בה, בין אם עלה אליה. בנוסף הוא מזכיר איסור לשבת מחוץ לארץ.  אם כן, למה לא כלל מצוות אלו במניין המצוות?  כל המצוות שמנה, יש להן פסוק בתורה המעיד עליהן. ולדעת הרמב"ן, הפסוק '''וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ''' {{hcite|p/pt/pt0433.htm#53|שמות לג:נג}} הוא הסמך לעמדה שחיוב ישיבת הארץ בא מן התורה.}}
  
 
{{heb|אך לשיטת הרמב"ם, הפסוק הזה אינו אלא מצווה לשעה, לכבוש את הארץ -- והוא לא כלל מצוות שאינן נוהגות לדורות בחיבורו.  ומפני שאין פסוק אחד ברור המעיד על מצוות יישוב הארץ, לא כלל אותה במניין המצוות.  }}
 
{{heb|אך לשיטת הרמב"ם, הפסוק הזה אינו אלא מצווה לשעה, לכבוש את הארץ -- והוא לא כלל מצוות שאינן נוהגות לדורות בחיבורו.  ומפני שאין פסוק אחד ברור המעיד על מצוות יישוב הארץ, לא כלל אותה במניין המצוות.  }}
Line 56: Line 56:
 
And further, in the [http://mechon-mamre.org/i/c508n.htm#10 Laws of Slaves 8:10]: '''A slave who stated his desire to make ''aliyah'' to the Land of Israel -- his master is either forced to make ''aliyah'' with him, or to sell him to a master who will take him there.  If the master wanted to leave the Land -- he may not take his slave with him, unless the slave wants to go with him.  This law applies in all eras, even at this time when the Land is in the hands of Gentiles.'''
 
And further, in the [http://mechon-mamre.org/i/c508n.htm#10 Laws of Slaves 8:10]: '''A slave who stated his desire to make ''aliyah'' to the Land of Israel -- his master is either forced to make ''aliyah'' with him, or to sell him to a master who will take him there.  If the master wanted to leave the Land -- he may not take his slave with him, unless the slave wants to go with him.  This law applies in all eras, even at this time when the Land is in the hands of Gentiles.'''
  
There is no doubt, therefore, that the Rambam established as ''halachah'' that there is an obligation to live in the Land -- both to make ''aliyah'' and not to leave the Land whether one was born in the Land or made ''aliyah'' to it.  If so, why did he not include this in the listing of the commandments?  All the commandments he listed have a specific verse in the Torah which testifies about them.  The opinion of the Ramban is that the verse: '''And ye shall drive out the inhabitants of the land, and dwell therein''' {{hcite|p/pt/pt0433.htm#53|Ex 33:53}} is the support for the position that dwelling in the Land is a Torah obligation.
+
There is no doubt, therefore, that the Rambam established as ''halachah'' that there is an obligation to live in the Land which includes the positive obligation to make ''aliyah'', as well as the prohibition against leaving the Land whether one was born in the Land or made ''aliyah'' to it.  Additionally, he lists a prohibition against living outside the Land.  If so, why did he not include these in the listing of the commandments?  All the commandments he listed have a specific verse in the Torah which testifies about them.  The opinion of the Ramban is that the verse: '''And ye shall drive out the inhabitants of the land, and dwell therein''' {{hcite|p/pt/pt0433.htm#53|Ex 33:53}} is the support for the position that dwelling in the Land is a Torah obligation.
  
 
But according to the system of the Rambam, this verse only indicates a one-time commandment, the conquering of the Land -- and he did not include those commandments which were not eternal ones in his book.  Because there is no specific verse indicating the obligation of living in the Land, he did not include it in the listing of commandments.
 
But according to the system of the Rambam, this verse only indicates a one-time commandment, the conquering of the Land -- and he did not include those commandments which were not eternal ones in his book.  Because there is no specific verse indicating the obligation of living in the Land, he did not include it in the listing of commandments.

Revision as of 11:22, 17 February 2009

The Obligation of Living in the Land according to Rambam - חובת יישוב הארץ ע"פי הרמב"ם
English text below
Send me feedback

עברית

ישיבת ארץ ישראל אינה כלולה במניין המצוות על פי הרמב"ם. לכן רבים סוברים שהוא לא ראה חיוב לשבת בארץ (ובפרט כיוון שהוא בעצמו לא ישב בארץ אלא תקופה קצרה). וכן העיר הרמב"ן בהשגותיו על ספר המצוות של הרמב"ם.

נתייחס לשתי נקודות:
  1. למה לא כלל הרמב"ם את ישיבת הארץ במניין המצוות?
  2. האם הוא סבר שאין חיוב לשבת בארץ?

באשר לנקודה השנייה, נביא שתי הלכות ברורות. בהלכות מלכים פרק ה:

הלכה טו: לְעוֹלָם יָדוּר אָדָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַפִלּוּ בְּעִיר שֶׁרֻבָּהּ גּוֹיִים; וְאַל יָדוּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְאַפִלּוּ בְּעִיר שֶׁרֻבָּהּ יִשְׂרָאֵל: שֶׁכָּל הַיּוֹצֶא לְחוּצָה לָאָרֶץ -- כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.

הלכה יא: אָסוּר לָצֵאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ לְעוֹלָם -- אֵלָא לִלְמֹד תּוֹרָה, אוֹ לִשָּׂא אִשָּׁה, אוֹ לְהַצִּיל מִיַּד הַגּוֹיִים, וְיַחְזֹר לָאָרֶץ; וְכֵן יוֹצֶא הוּא לִסְחוֹרָה. אֲבָל לִשְׁכֹּן בְּחוּצָה לָאָרֶץ, אָסוּר -- אֵלָא אִם כֵּן חָזַק שָׁם הָרָעָב, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה שׁוֹוֶה דֵּינָר חִטִּין בִּשְׁנֵי דֵּינָרִין.

הרי לך שלוש מצוות ברורות לחלוטין -- אחת עשה ושתיים לא תעשה! כולן מיוסדות בתלמוד הבבלי כתובות, קי-קיא. נוסף לאלה, נמצא (מאותו המקור) הלכות אישות פרק יג הלכה כג-כה:

וְכֵן לֹא יוֹצִיאָהּ מִמְּקוֹם שֶׁרֻבּוֹ יִשְׂרָאֵל, לִמְקוֹם שֶׁרֻבּוֹ גּוֹיִים; וּבְכָל מָקוֹם, מוֹצִיאִין מִמְּקוֹם שֶׁרֻבּוֹ גּוֹיִים, לִמְקוֹם שֶׁרֻבּוֹ יִשְׂרָאֵל.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, מֵחוּצָה לָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ, אוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל מֵחוּצָה לָאָרֶץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל -- כּוֹפִין לַעֲלוֹת, אַפִלּוּ מִנָּוֶה יָפֶה לְנָוֶה רָע; וְאַפִלּוּ מִמְּקוֹם שֶׁרֻבּוֹ יִשְׂרָאֵל, לִמְקוֹם שֶׁרֻבּוֹ גּוֹיִים -- מַעֲלִין. וְאֵין מוֹצִיאִין מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ, וְאַפִלּוּ מִנָּוֶה רָע שֶׁרֻבּוֹ גּוֹיִים לְנָוֶה הַיָּפֶה שֶׁרֻבּוֹ יִשְׂרָאֵל.

אָמַר הָאִישׁ לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה -- תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה; אָמְרָה הִיא לַעֲלוֹת, וְהוּא אֵינוּ רוֹצֶה -- יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה; וְהוּא הַדִּין לְכָל מָקוֹם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עִם יְרוּשָׁלַיִם: שֶׁהַכֹּל מַעֲלִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין מִשָּׁם; וְהַכֹּל מַעֲלִין לִירוּשָׁלַיִם, וְאֵין הַכֹּל מוֹצִיאִין מִשָּׁם.

ובהלכות עבדים פרק ח הלכה י: עֶבֶד שֶׁאָמַר לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל -- כּוֹפִין אֶת רִבּוֹ לַעֲלוֹת עִמּוֹ, אוֹ יִמְכֹּר אוֹתוֹ לְמִי שֶׁיַּעֲלֵהוּ לְשָׁם. רָצָה הָאָדוֹן לָצֵאת לְחוּצָה לָאָרֶץ -- אֵינוּ יָכוֹל לְהוֹצִיא אֶת עַבְדּוֹ, עַד שֶׁיִּרְצֶה הָעֶבֶד. וְדִין זֶה בְּכָל זְמָן, אַפִלּוּ בַּזְּמָן הַזֶּה, שֶׁהָאָרֶץ בְּיַד גּוֹיִים.

אין ספק אפוא שהרמב"ם פסק להלכה שיש חיוב לשבת בארץ שכולל החיוב לעלות לארץ וגם האיסור לצאת ממנה -- בין אם נולד בה, בין אם עלה אליה. בנוסף הוא מזכיר איסור לשבת מחוץ לארץ. אם כן, למה לא כלל מצוות אלו במניין המצוות? כל המצוות שמנה, יש להן פסוק בתורה המעיד עליהן. ולדעת הרמב"ן, הפסוק וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ  (שמות לג:נג) הוא הסמך לעמדה שחיוב ישיבת הארץ בא מן התורה.

אך לשיטת הרמב"ם, הפסוק הזה אינו אלא מצווה לשעה, לכבוש את הארץ -- והוא לא כלל מצוות שאינן נוהגות לדורות בחיבורו. ומפני שאין פסוק אחד ברור המעיד על מצוות יישוב הארץ, לא כלל אותה במניין המצוות.

אך אין להסיק מזה שלא ראה במצווה הזאת חשיבות עליונה, שהמצווה הזאת היא מצווה מכשירה. הרבה מאד מצוות תלויות בה (כל הקשור לבית הבחירה, למשל). ולכן אינה בגדר מצוות רשות -- רצה, עושה -- רצה, לא עושה -- כמצוות ציצית. אלא חייב כל אדם לרוץ אחרי המצווה הזאת בכל כוחו, כדי שיכשיר עצמו לעשיית כל שאר המצוות התלויות בארץ.

English

"Living in the Land of Israel" is not included in Rambam's listing of the 613 commandments. Therefore, many are of the opinion that he did not see an obligation to live in the Land (especially since he himself did not live in the Land except for a short period). Indeed, the Ramban commented to that effect in his annotations to Rambam's "Book of the Commandments".

We will respond to two points:

  1. Why did Rambam not include "living in the Land" in his list of commandments?
  2. Was he of the opinion that there is no obligation to live in the Land?

Concerning the second point, we will bring two clear halachot from Laws of Kings chapter 5:

halachah 15: A person must always live in the Land of Israel, even in a city which is mostly inhabited by Gentiles, and not live outside the Land of Israel, even in a city which is mostly inhabited by Jews. Because anyone who lives outside the Land is as if he worships idols.

halachah 11: It is always forbidden to leave the Land of Israel for places outside it -- with the exceptions of: learning Torah, or marrying a woman, or to escape Gentiles; [and after completing his goal] then he must return to the Land. Also, he may leave on business. But it is forbidden to dwell outside the Land -- unless there is a strong famine there, such that a dinar worth of wheat costs two dinarim.

Here are three explicitly clear commandments -- one positive and two negative! All are based upon the Babylonian Talmud, Tractate Ketuboth 110-111. In addition to these laws, we find (from the same source text) in the Laws of Women chapter 13 halachot 23-25:

Likewise, he may not make her [his wife] move from a place which is mostly inhabited by Jews, to a place which is mostly inhabited by Gentiles; and in any case, one may make her move from a place which is mostly Gentiles to one which is mostly Jews.

What case are we considering? Moving from outside the Land to outside the Land, or moving within the Land to another place within the Land. But when moving from outside the Land to the Land -- we force one to make aliyah, even from a nice neighborhood to a bad one. We even force one to make aliyah from a place inhabited mostly by Jews to one mostly inhabited by Gentiles. And we do not move one from inside the Land to outside the Land, even from a bad neighborhood which is mostly Gentiles to a good one which is mostly Jews.

If the man stated that he wanted to make aliyah to the Land of Israel, and she stated she did not want to -- she is given a divorce, but does not get her ketuba (divorce settlement). If she stated she wants to make aliyah and he said he does not want to -- he must give her a divorce and pay her ketuba as well. This is the rule also concerning any place in the Land of Israel with respect to Jerusalem: all [must] make aliyah to the Land of Israel, but no one may leave it; and all [must] make aliyah to Jerusalem, but may not leave it.

And further, in the Laws of Slaves 8:10: A slave who stated his desire to make aliyah to the Land of Israel -- his master is either forced to make aliyah with him, or to sell him to a master who will take him there. If the master wanted to leave the Land -- he may not take his slave with him, unless the slave wants to go with him. This law applies in all eras, even at this time when the Land is in the hands of Gentiles.

There is no doubt, therefore, that the Rambam established as halachah that there is an obligation to live in the Land which includes the positive obligation to make aliyah, as well as the prohibition against leaving the Land whether one was born in the Land or made aliyah to it. Additionally, he lists a prohibition against living outside the Land. If so, why did he not include these in the listing of the commandments? All the commandments he listed have a specific verse in the Torah which testifies about them. The opinion of the Ramban is that the verse: And ye shall drive out the inhabitants of the land, and dwell therein  (Ex 33:53) is the support for the position that dwelling in the Land is a Torah obligation.

But according to the system of the Rambam, this verse only indicates a one-time commandment, the conquering of the Land -- and he did not include those commandments which were not eternal ones in his book. Because there is no specific verse indicating the obligation of living in the Land, he did not include it in the listing of commandments.

One should not derive from this that he did not assign to this commandment the highest importance, as it is a ground-laying commandment. That is, very many of the other commandments are dependent upon it (for example, everything connected with the Temple). Therefore it is not in the category of optional commandments, which depending on one's wishes, one may perform or not -- as is the case regarding tsitsith for instance. Rather, every person must pursue the performance of this commandment with all his strength, in order to prepare himself to be able to perform the rest of the commandments which depend on the Land.



Send Ron feedback on this essay.




Entire site copyright © Ron Aaron, all rights reserved. No permission to copy or otherwise use this material is granted.