Actions

Difference between revisions of "Devar/5769/Shemini"

From RonWareWiki

< Devar‎ | 5769
(New page: {{subst: :Devar/Latest}})
 
 
(4 intermediate revisions by the same user not shown)
Line 1: Line 1:
 
{{bismilla}}
 
{{bismilla}}
−
{{header|Pesach 5769|פסח תשס"ט}}
+
{{header|Shemini 5769|שמיני תשס"ט}}
  
 
{{hebrew}}
 
{{hebrew}}
  
−
{{pasuqh|הָרוֹאֶה אֶת הַחַמָּה בְּיוֹם תְּקוּפַת נִיסָן… מְבָרֵךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית.|i/2510n.htm#20|משנה תורה הלכות ברכות י:כ}}
+
{{pasuqh|וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-מֹשֶׁה, הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת-חַטָּאתָם וְאֶת-עֹלָתָם לִפְנֵי ה', וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי, כָּאֵלֶּה; וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם, הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'.|p/pt/pt0310.htm|ויקרא י:יט}}
  
−
{{heb|השבוע עלתה בידינו הזדמנות נדירה -- לברך על חזרת השמש למקום בשמים שעל פי מסורתנו הייתה בעת שנבראה.  הזדמנות זו חוזרת רק כל עשרים ושמונה שנים.}}
+
{{heb|מזה למדו שחייב אדם להתאבל על קרוביו: '''מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְאַבַּל עַל הַקְּרוֹבִים, שֶׁנֶּאֱמָר "וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם, הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'"''' {{hcite|i/e401n.htm#1|הל' אבל א:א}}.  ואבילות מן התורה רק ביום הראשון -- יום המיתה ויום הקבורה.  אבל מצווה ממשה רבנו להיות אבלים שבעת ימים, וכן עושים כל ישראל.}}  
  
−
{{heb|ההלכה ברמב"ם תופשת רק שורה אחת. ובגמרא אפילו פחות.  שולחן הערוך מאריך קצת אבל בכל אופן גם שם, כל מה שיש לומר, נאמר בפחות מסעיף אחד. למרבה הפלא, יצאו לאחרונה ספרים שלמים וקונטרסים ארוכים, ושיעורים אין-ספור שמסבירים אודות המצווה הנדירה הזאת באריכות יתירה.}}
+
{{heb|ואם תאמר ששבעת ימי האבילות מן התורה, שהרי כתוב: '''וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל, שִׁבְעַת יָמִים''' {{hcite|p/pt/pt0150.htm#10|בראשית נ:י}} -- אין הדבר כן, אלא '''נִתְּנָה תּוֹרָה, וְנִתְחַדְּשָׁה הֲלָכָה''' {{hcite|i/e401n.htm#2|הל' אבל א:ב}}.  וזה עיקר חשוב: שאין לומדים הלכה ממה שאירע קודם מתן תורה -- אלא אף על פי שאברהם אבינו מל את עצמו ואת בניו ואת כל ביתו -- אין אנו מצווים למול לדורות בגלל מעשה אבות שהיה אלא בגלל הציווי שהיה במעמד הר סיני.}}
−
 
 
−
{{heb|וכמו כן, בעת הברכה עצמה לאחר תפילת שחרית שביום רביעי של השבוע -- טקסי תפילה נערכו בכל רחבי הארץ והעולם, בהם המונים התקבצו לבצע הברכה "ברוב עם".  ותימה: איפה ראו במקורותינו שיש חשיבות כה גדולה לברכה זו?  שבגמרא אינה אלא ברכה בין הברכות של כל מיני תופעות בטבע (בינם ברקים ורעמים וכדומה).}}
 
−
 
 
−
{{heb|ובאמת, ראיתי הערות לכתבה בעיתון שמפני שלא הוסבר כראוי, גוים (וגם יהודים) חשבו שהיהודים מתפללים לשמש חס ושלום, והעירו שדבר לא השתנה מימי קדם,כאשר השתחוו אבותינו לשמש ולירח באמת.}}
 
−
 
 
−
{{heb|וכל זה, לא היה בו שום צורך ועניין -- שהרי הברכה הזאת אינה מכוונת לשמש חו"ש, ולא לזולתו, אלא לאדון הארץ -- שבח לאל אשר ברא את היקום ומנהיג את העולם.  ואילו היו הרבנים מסבירים שכל ברכות השבח הן לאל יתברך ולא חו"ש לזולתו, היינו נמנעים מחילול השם כאשר חושבים שאנחנו עובדים את צבא השמיים, השם ישמור. ועל זה נאמר, "שכל המוסיף גורע".}}
 
  
 +
{{heb|וכן מצווה מדברי סופרים לנהוג במקצת אבילות שלושים ימים לאחר המיתה.  וכך ציוו חכמינו: '''שְׁלוֹשָׁה לִבְכִי, שִׁבְעָה לְהֶסְפֵּד, שְׁלוֹשִׁים יוֹם לְתַסְפֹּרֶת וְלִשְׁאָר הַחֲמִשָּׁה''' {{hcite|i/e413n.htm#12|הל' אבל יג:יב}}.  כלומר אין להתענות בצער על המת יותר מידי, שהרי זה טבעו של האדם למות, ואין המוות דבר רע כשלעצמו.  אלא הנשארים חייבים להמשיך לחיות ולנהוג כפי שציוו חכמים, שכך יזכו לחיים בעולם הזה וגם לחיי העולם הבא.}}
  
 
{{english}}
 
{{english}}
−
{{pasuq|One who sees the sun on the day it completes its cycle in Nissan… makes the blessing, "… Who creates all Creation."|i/2510n.htm#20|Mishne Torah, Laws of Blessings 10:20}}
+
{{pasuq|And Aaron spoke unto Moses: 'Behold, this day have they offered their sin-offering and their burnt-offering before the LORD, and there have befallen me such things as these; and if I had eaten the sin-offering to-day, would it have been well-pleasing in the sight of the LORD?|p/pt/pt0310.htm|Lev 10:19}}
−
 
 
−
This week we had a rare opportunity - to make a blessing over the returning of the sun to the place in the sky where according to our tradition it was at the time it was created.  This opportunity recurs only every twenty-eight years.
 
−
 
 
−
The ''halachah'' in the Rambam takes up just one line.  In the Talmud, even less.  The Shulchan Aruch draws it out a little longer, but nevertheless whatever needs to be said is said in less than a paragraph.  Very surprisingly, there have been entire books published lately on the topic of this blessing, and long pamphlets and countless ''shiurim'' given, in excessive detail.
 
  
−
And likewise, at the time of the blessing itself, on Wednesday of this past week -- special prayer services were held all over Israel and the world, where multitudes gathered to perform the blessing "with many people".  And it is difficult to understand: where did they see in our sources that this blessing has  such importance?  In the Talmud it is only one of many blessings over natural phenomena (among them thunder and lightning, etc).
+
From this our Sages learned that a person must mourn for his close relatives: '''It is a positive commandment to mourn for close relatives, as the verse states, "if I had eaten the sin-offering today, would it have been well-pleasing in the sight of the LORD?"''' {{hcite|i/e401n.htm#1|Laws of Mourning 1:1}}.  And the mourning period according to the Torah is only the first day -- the day of death and of burial.  But Moses our Teacher commanded us to mourn for seven days, and so all Jews do.
  
−
And in fact, I saw comments to a newspaper article which did not explain the blessing very well, Gentiles ( and Jews ) thought the Jews were praying to the sun, Heaven forbid, and commented that nothing has changed since ancient times, when our forefathers really prostrated themselves to the sun and the moon.
+
And if you will say that the seven days of mourning are from the Torah, since it says: '''He mourned for his father seven days''' {{hcite|p/pt/pt0150.htm#10|Gen 50:10}} -- it is not so, rather '''once Torah was given, the Law was renewed''' {{hcite|i/e401n.htm#2|Laws of Mourning 1:2}}.  And this is an important fundamental: we do not learn the Law from what occurred before the giving of the Torah -- rather, even though Abraham our forefather circumcised himself, his sons and his entire household -- we are not commanded to circumcise as an ongoing commandment because of his actions, rather because of the commandment we received at Mount Sinai.
  
−
All this was not necessary -- since this blessing isn't directed at the sun, Heaven forbid, and not to anything else but rather to the Master of the world -- praise to God Who created the universe and runs the world.  And if the Rabbis had explained that all the blessings of praise are to God, may He be blessed and not Heaven forbid to anything else, we would have prevented a defamation of His name when others think we are worshipping the hosts of Heaven, God preserve us.  And of this it is stated, "whoever adds, detracts".
+
And it is similarly a Rabbinic commandment to behave in some mourning behavior for thirty days after the death.  So our Sages commanded: '''Three [days] for crying, seven for eulogy, thirty for haircuts and the other five [things which are not permitted a mourner]''' {{hcite|i/e413n.htm#12|Laws of Mourning 13:12}}.  That is to say, one may not mourn excessively over the dead, because it is human nature to die; and death in and of itself is not bad.  Rather, those who remain must continue living and behave according to our Sages instructions; in that way they will merit life in this world as well as in the World to Come.
  
−
{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Tsav|Tsav||}}
+
{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Pesach|Pesach|Devar/5769/Tazria-Metsora|Tazria-Metsora}}
 
{{devar}}
 
{{devar}}

Latest revision as of 10:42, 24 April 2009

בשם ה', אל עולם (בראשית כא,לג)


Shemini 5769 - שמיני תשס"ט
English text below
Send me feedback

עברית

וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-מֹשֶׁה, הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת-חַטָּאתָם וְאֶת-עֹלָתָם לִפְנֵי ה', וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי, כָּאֵלֶּה; וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם, הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'.  (ויקרא י:יט)

מזה למדו שחייב אדם להתאבל על קרוביו: מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְאַבַּל עַל הַקְּרוֹבִים, שֶׁנֶּאֱמָר "וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם, הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'"  (הל' אבל א:א). ואבילות מן התורה רק ביום הראשון -- יום המיתה ויום הקבורה. אבל מצווה ממשה רבנו להיות אבלים שבעת ימים, וכן עושים כל ישראל.

ואם תאמר ששבעת ימי האבילות מן התורה, שהרי כתוב: וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל, שִׁבְעַת יָמִים  (בראשית נ:י) -- אין הדבר כן, אלא נִתְּנָה תּוֹרָה, וְנִתְחַדְּשָׁה הֲלָכָה  (הל' אבל א:ב). וזה עיקר חשוב: שאין לומדים הלכה ממה שאירע קודם מתן תורה -- אלא אף על פי שאברהם אבינו מל את עצמו ואת בניו ואת כל ביתו -- אין אנו מצווים למול לדורות בגלל מעשה אבות שהיה אלא בגלל הציווי שהיה במעמד הר סיני.

וכן מצווה מדברי סופרים לנהוג במקצת אבילות שלושים ימים לאחר המיתה. וכך ציוו חכמינו: שְׁלוֹשָׁה לִבְכִי, שִׁבְעָה לְהֶסְפֵּד, שְׁלוֹשִׁים יוֹם לְתַסְפֹּרֶת וְלִשְׁאָר הַחֲמִשָּׁה  (הל' אבל יג:יב). כלומר אין להתענות בצער על המת יותר מידי, שהרי זה טבעו של האדם למות, ואין המוות דבר רע כשלעצמו. אלא הנשארים חייבים להמשיך לחיות ולנהוג כפי שציוו חכמים, שכך יזכו לחיים בעולם הזה וגם לחיי העולם הבא.

English

And Aaron spoke unto Moses: 'Behold, this day have they offered their sin-offering and their burnt-offering before the LORD, and there have befallen me such things as these; and if I had eaten the sin-offering to-day, would it have been well-pleasing in the sight of the LORD?  (Lev 10:19)

From this our Sages learned that a person must mourn for his close relatives: It is a positive commandment to mourn for close relatives, as the verse states, "if I had eaten the sin-offering today, would it have been well-pleasing in the sight of the LORD?"  (Laws of Mourning 1:1). And the mourning period according to the Torah is only the first day -- the day of death and of burial. But Moses our Teacher commanded us to mourn for seven days, and so all Jews do.

And if you will say that the seven days of mourning are from the Torah, since it says: He mourned for his father seven days  (Gen 50:10) -- it is not so, rather once Torah was given, the Law was renewed  (Laws of Mourning 1:2). And this is an important fundamental: we do not learn the Law from what occurred before the giving of the Torah -- rather, even though Abraham our forefather circumcised himself, his sons and his entire household -- we are not commanded to circumcise as an ongoing commandment because of his actions, rather because of the commandment we received at Mount Sinai.

And it is similarly a Rabbinic commandment to behave in some mourning behavior for thirty days after the death. So our Sages commanded: Three [days] for crying, seven for eulogy, thirty for haircuts and the other five [things which are not permitted a mourner]  (Laws of Mourning 13:12). That is to say, one may not mourn excessively over the dead, because it is human nature to die; and death in and of itself is not bad. Rather, those who remain must continue living and behave according to our Sages instructions; in that way they will merit life in this world as well as in the World to Come.


Top: Devar Prev: Pesach Next: Tazria-Metsora



Send Ron feedback on this essay.



Entire site copyright © Ron Aaron, all rights reserved. No permission to copy or otherwise use this material is granted.


Retrieved from "https://ronware.org/w/index.php?title=Devar/5769/Shemini&oldid=5102"