Actions

Difference between revisions of "Devar/5770/Shemini Atseret"

From RonWareWiki

< Devar‎ | 5770
(New page: {{subst: :Devar/Latest}})
 
 
(6 intermediate revisions by the same user not shown)
Line 4: Line 4:
  
 
{{bismilla}}
 
{{bismilla}}
−
{{header|Sukkot 5770|סוכות תש"ע}}
+
{{header|Shemini Atseret 5770|שמיני עצרת תש"ע}}
  
 
{{hebrew}}
 
{{hebrew}}
−
{{pasuqh|אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים…|i/2700n.htm#42|הל' תפילה, סדר התפילה מב}}
+
{{pasuqh|וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ|p/pt/pt0516.htm#14|דברים טז:יד}}
  
−
{{heb|בכל יום-טוב, הברכה האמצעית של תפילת העמידה מתחילה במילים האלה.  הודיה לה' יתברך על אשר בחר בנו מכל אומות העולם.  כיצד בחר בנו, ומה משמעות הבחירה הזאת?}}
+
{{heb|על מה מדובר כאן?  מצד אחד, התורה מדברת על הקרבת שלמים יתרים על החובה {{hcite|i/9201n.htm#4|הל' חגיגה א:ד}}.  מפני שאין כעת אפשרות להביא קרבנות,  האם בטלה מצות השמחה?  לא! יש מצוה של שמחה -- "חגיגה משפחתית" -- שהאנשים ישתו יין ויואכלו בשר, ושהנשים תקבלנה בגדים ותכשיטים חדשים, ושהקטנים יקבלו מגדניות וכדומה {{hcite|i/3406n.htm#16|הל' שביתת יום טוב ו:טז}} .  }}
 +
 
 +
{{heb|שם הוא מוסיף: '''וְכִשְׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, חַיָּב לְהַאֲכִיל לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה עִם שְׁאָר הָעֲנִיִּים הָאֲמֵלָלִים. אֲבָל מִי שֶׁנּוֹעֵל דַּלְתוֹת חֲצֵרוֹ וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ, וְאֵינוּ מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה לָעֲנִיִּים וּלְמָרֵי נֶפֶשׁ -- אֵין זוֹ שִׂמְחַת מִצְוָה, אֵלָא שִׂמְחַת כְּרֵסוֹ'''.  }}
 +
 
 +
{{heb|צד נוסף לשמחה: '''איזה הוא עשיר? השמח בחלקו''' <small>(משנה אבות ד:א)</small>.  מה הכוונה?  שכל מה שיש לצדיק, קיבל ביושר וביגיעתו -- ויודע שלא עשק ולא גזל מאף אחד, ושכל מה שיש לו בצדק נמצא אצלו.  לכן, בין אם יש לו מעט, בין אם יש לו הרבה --הוא שמח בחלקו.  כשהוא אוכל את סעודות החג, אינו אוכל לבדו אלא מזמין את מי שאין לו, ומשתף אותו בחלקו ומשמחו -- ובכך משמח את בוראו יתברך, ונמצא עובד את השם בשמחת החג בשלמותה.}}
  
−
{{heb|הברכה ממשיכה: '''וְרָצִיתָ בָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת, וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ'''.  הוא ייחד אותנו לו, לעבוד אותו -- במעמד הר סיני, בו נתן לנו את התורה והמצוות.  קידש אותנו  -- כמו שחתן מקדש כלה.  קידושין מתבצעים כאשר החתן נותן דבר שווה פרוטה או יותר לכלה, והכלה מקבלת את המתנה על מנת להיות מיוחדת לבעלה.  כך הקדוש ברוך הוא נתן לנו את תורתו -- שהיא שווה חיי העולם הבא, וקיבלנו אותה עלינו לנצח.  }}
 
  
−
{{heb|משמעות הבחירה היא שאנו כביכול נשואים לה', אשת נעריו  -- ותורתו שקיבלנו עלינו כ"כתובה" היא מפרטת את כל תנאי היחסים שבינינו.  וכמו שאין האישה מגרשת את בעלה, כך אין עם ישראל יכול "לגרש" את ה' מלהיות אלוהיו. וכן הוא אומר: '''כֹּה אָמַר ה', זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ -- לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה''' {{hcite|p/pt/pt1102.htm#2|ירמיהו ב:ב}}. שהוא מתייחס אלינו כאל כלתו האהובה, שאף על פי שזנתה -- עדיין אהובה היא ורצויה אצלו, אם רק תעזוב את דרכה הרעה. כך אנו אצל הקדוש ברוך הוא.}}
 
  
 
{{english}}
 
{{english}}
−
{{pasuq|You have chosen us among all nations…|i/2700n.htm#42|Laws of Prayer, Order of Prayer 42}}
+
{{pasuq|And thou shalt rejoice in thy feast|p/pt/pt0516.htm#14|Deut 16:14}}
  
−
On every festival, the middle blessing of the ''amidah'' prayer begins with these words.  Thanksgiving to God may He be blessed, for having chosen us among all the nations of the world.  How did He choose us, and what is the meaning of our having been chosen?
+
What is being referred to here?  On the one hand, the Torah is talking about the bringing of additional peace-offerings beyond the required {{hcite|i/9201n.htm#4|Laws of Festival Offerings 1:4}}.  Since we do not currently have the ability to bring such offerings, is the commandment of "rejoicing" nullified?  No!  There is still a commandment of "rejoicing" -- the "family celebration" -- such that men drink wine and eat meat, women receive new clothes and jewelry, and children get treats and so forth {{hcite|i/3406n.htm#16|Laws of Holiday Rest 6:16}}.
  
−
The blessing continues: '''…and desired us above all tongues, and sanctified us with Your commandments, and drew us closer, our King, to Your worship'''.  He set us apart for himself, to worship Him -- at the giving of the Torah on Mount Sinai, when He gave us the Torah and commandments.  He sanctified us -- just as a groom sanctifies his bride.  Marriage sanctification occurs when the groom gives the bride something worth at least a ''perutah'', and the bride accepts it in order to be set apart for her groom.  So did the Holy One, blessed is He, give us His Torah -- which is worth the World to Come, and we accepted it upon us forever.
+
But in that same law, he adds: '''And when he eats and drinks, he must feed the convert, the orphan and the widow as well as all other destitute and miserable people.  But he who locks his courtyard doors, and only he and his children and wife eat and drink -- and doesn't feed or give drink to the poor and embittered -- that is not the "rejoicing" of the commandment, but rather the "rejoicing" of his own stomach'''.
  
−
The meaning of our having been chosen is that we are married to God, so to speak, the bride of His youth -- and His Torah, which we accepted upon us as a ''ketuba'' details all the conditions of the relation between us. And just as a wife may not initiate a divorce against her husband, so too Israel cannot "divorce" Him from being our God.  And so it says: '''Thus saith the LORD: I remember for thee the affection of thy youth, the love of thine espousals; how thou wentest after Me in the wilderness, in a land that was not sown''' {{hcite|p/pt/pt1102.htm#2|Jer 2:2}}.  He relates to us, so to speak, as if we were his beloved bride. Who even though she strayed -- nevertheless is still loved and desired by Him, if only she were to abandon her bad ways.  So too are we with the Holy One, blessed is He.
+
Another side to "rejoicing": '''Who is rich? The one who is happy with his lot''' <small>(Mishna Avoth 4:1)</small>.  What does that mean?  That whatever the righteous person has, he got honestly and by his own efforts -- and he knows that he didn't oppress or steal from anyone, so that whatever he has is justly his. Therefore, whether he has much or little, he is happy with his lot.  When he eats his holiday meal, he doesn't eat by himself, rather he invites one less fortunate, and makes him a partner in his lot, and gladdens him -- and thereby he gladdens his Creator may He be blessed, and in that way worships God with the most complete holiday joy.
  
−
{{nav|Devar|Devar|Devar/5770/Haazinu|Haazinu||}}
+
{{nav|Devar|Devar|Devar/5770/Sukkot|Sukkot|Devar/5770/Bereshit|Bereshit}}
 
{{devar}}
 
{{devar}}

Latest revision as of 08:41, 16 October 2009


בשם ה', אל עולם (בראשית כא,לג)


Shemini Atseret 5770 - שמיני עצרת תש"ע
English text below
Send me feedback

עברית

וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ  (דברים טז:יד)

על מה מדובר כאן? מצד אחד, התורה מדברת על הקרבת שלמים יתרים על החובה  (הל' חגיגה א:ד). מפני שאין כעת אפשרות להביא קרבנות, האם בטלה מצות השמחה? לא! יש מצוה של שמחה -- "חגיגה משפחתית" -- שהאנשים ישתו יין ויואכלו בשר, ושהנשים תקבלנה בגדים ותכשיטים חדשים, ושהקטנים יקבלו מגדניות וכדומה  (הל' שביתת יום טוב ו:טז) .

שם הוא מוסיף: וְכִשְׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, חַיָּב לְהַאֲכִיל לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה עִם שְׁאָר הָעֲנִיִּים הָאֲמֵלָלִים. אֲבָל מִי שֶׁנּוֹעֵל דַּלְתוֹת חֲצֵרוֹ וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ, וְאֵינוּ מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה לָעֲנִיִּים וּלְמָרֵי נֶפֶשׁ -- אֵין זוֹ שִׂמְחַת מִצְוָה, אֵלָא שִׂמְחַת כְּרֵסוֹ.

צד נוסף לשמחה: איזה הוא עשיר? השמח בחלקו (משנה אבות ד:א). מה הכוונה? שכל מה שיש לצדיק, קיבל ביושר וביגיעתו -- ויודע שלא עשק ולא גזל מאף אחד, ושכל מה שיש לו בצדק נמצא אצלו. לכן, בין אם יש לו מעט, בין אם יש לו הרבה --הוא שמח בחלקו. כשהוא אוכל את סעודות החג, אינו אוכל לבדו אלא מזמין את מי שאין לו, ומשתף אותו בחלקו ומשמחו -- ובכך משמח את בוראו יתברך, ונמצא עובד את השם בשמחת החג בשלמותה.


English

And thou shalt rejoice in thy feast  (Deut 16:14)

What is being referred to here? On the one hand, the Torah is talking about the bringing of additional peace-offerings beyond the required  (Laws of Festival Offerings 1:4). Since we do not currently have the ability to bring such offerings, is the commandment of "rejoicing" nullified? No! There is still a commandment of "rejoicing" -- the "family celebration" -- such that men drink wine and eat meat, women receive new clothes and jewelry, and children get treats and so forth  (Laws of Holiday Rest 6:16).

But in that same law, he adds: And when he eats and drinks, he must feed the convert, the orphan and the widow as well as all other destitute and miserable people. But he who locks his courtyard doors, and only he and his children and wife eat and drink -- and doesn't feed or give drink to the poor and embittered -- that is not the "rejoicing" of the commandment, but rather the "rejoicing" of his own stomach.

Another side to "rejoicing": Who is rich? The one who is happy with his lot (Mishna Avoth 4:1). What does that mean? That whatever the righteous person has, he got honestly and by his own efforts -- and he knows that he didn't oppress or steal from anyone, so that whatever he has is justly his. Therefore, whether he has much or little, he is happy with his lot. When he eats his holiday meal, he doesn't eat by himself, rather he invites one less fortunate, and makes him a partner in his lot, and gladdens him -- and thereby he gladdens his Creator may He be blessed, and in that way worships God with the most complete holiday joy.


Top: Devar Prev: Sukkot Next: Bereshit



Send Ron feedback on this essay.



Entire site copyright © Ron Aaron, all rights reserved. No permission to copy or otherwise use this material is granted.


Retrieved from "https://ronware.org/w/index.php?title=Devar/5770/Shemini_Atseret&oldid=5758"