Actions

Difference between revisions of "Devar/5768/Metsora"

From RonWareWiki

< Devar‎ | 5768
(New page: {{subst: :Devar/Latest}})
 
 
(8 intermediate revisions by the same user not shown)
Line 1: Line 1:
 
{{bismilla}}
 
{{bismilla}}
{{header|Tazria 5768|תזריע תשס"ח}}
+
{{header|Metsora 5768|מצורע תשס"ח}}
  
 
===עברית===
 
===עברית===
{{heb|'''וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר-בּוֹ הַנֶּגַע, בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ, וְעַל-שָׂפָם, יַעְטֶה; וְטָמֵא טָמֵא, יִקְרָא''' {{hcite|p/pt/pt0313.htm#45|ויקרא יג:מה}}}}
+
{{heb|'''זֹאת תּוֹרַת, הַזָּב, וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת-זֶרַע, לְטָמְאָה-בָהּ.'''}}
 +
{{heb|'''וְהַדָּוָה, בְּנִדָּתָהּ, וְהַזָּב אֶת-זוֹבוֹ, לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה; וּלְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם-טְמֵאָה.''' {{hcite|p/pt/pt0315.htm#32|ויקרא טו:לב-לג}}}}
  
{{heb|כידוע, נגע הצרעת בא על האדם כעונש על לשון הרעמובן אם כן, למה צריך לכסות את הפה -- שזה האיבר שגרם למפלתו. אבל למה יפרום בגדיו ויפרע ראשו?}}
+
{{heb|רוב חוקות הטומאה והטהרה אינם מעשיים בזמננו זה, כל עוד בית המקדש אינו קיים, וכוהנים לא עובדים בתוכו בטהרהבכל זאת, יש מצווה תדירה אחת מכלל מצוות הטהרה, שנוגעת בכמעט כל זוג נשוי אף בזמן הזה -- והיא טבילת האישה במקווה בתום תקופת נידתה.}}
  
{{heb|חז"ל אמרו: '''שלושה לשון הרע הורגת--האומרו, והמקבלו, וזה שאומרין עליו; והמקבלו, יותר מן האומרו''' {{hcite|i/1207.htm#4|הל' דעות ז:ד}}.  הצרוע מתאבל על עצמו, כביכול -- ועל האחרים ש"הרג" -- על ידי פרימת הבגד שלו ובהזנחת טיפוח שיערו, בדיוק כמו שהאבל על קרובו עושה.}}
+
{{heb|למה המצווה הזאת עדיין פעילה למרות שבית המקדש לא קיים?  ראשית כל, אין המצווה הזאת תלויה במקדש, שהרי הנידה לא מביאה קרבן.  בנוסף, הבועל נידה חייב כרת: '''המערה בה, בין כדרכה בין שלא כדרכה -- חייב כרת''' {{hcite|i/5104.htm#4|הל' איסורי ביאה ד:א}}.  ואיסור כזה לא מופיע בשאר טומאות הגוף -- כלומר, שטומאת אחד גורמת איסור כרת לזולת.}}
 
 
{{heb|בימים אלו ממש, רואים את ההשלכות של לשון הרע. בכלי התקשורת למיניהם, מתלבשים על אנשים עוד לפני שהורשעו בבית דין -- ואפילו לפני שהוגש כתב אישום נגדם -- ומוציאים דיבה עליהם.  לאחר טיפול נמרץ כזה, חייהם של הקרבנות הרוסים ומשפחותיהם שבורות.  כמובן, שאם יתברר שהיו לגמרי חפים מפשע, אף לא מילה אחת של התנצלות מופיעה באותם כלי התקשורת שהזדרזו להרוס ולאבד.}}
 
 
 
{{heb|ותופעה זאת מגונה ביותר, והרסנית לחברה תקינה.  אי אפשר לסמוך על מדווחים שרגילים בלשון הרע, ועליהם אפשר לומר רק, "טמא, טמא"!}}
 
  
 +
{{heb|ואף אל פי שהרבה דיו נפשך כדי להסביר את המצווה הזאת, אינה קשה להבנה באמת; והרמב"ם רמז לזה  גם במיקום הסבר המצווה הזאת ב"ספר הקדושה" שבמשנה תורה.  ''' אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם, אלא לפרוש מן העריות והביאות האסורות ''' {{hcite|i/5122.htm#17|הל' איסורי ביאה כב:יז}}.  '''לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה, ולהרגיל עצמו בקדושה יתרה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה כדי להינצל מהן''' {{hcite|i/5122.htm#18|שם יח}}.  זאת אומרת שתכלית המצווה היא לעזור לנו לכוף את יצרנו ולעמוד במשימה שלנו להיות עם קדוש.}}
  
 
===English===
 
===English===
'''And the leper in whom the plague is, his clothes shall be rent, and the hair of his head shall go loose, and he shall cover his upper lip, and shall cry: 'Unclean, unclean.' ''' {{hcite|p/pt/pt0313.htm#45|Lev 13:45}}
+
'''This is the law of him that hath an issue, and of him from whom the flow of seed goeth out, so that he is unclean thereby;'''
 
+
'''and of her that is sick with her impurity, and of them that have an issue, whether it be a man, or a woman; and of him that lieth with her that is unclean.''' {{hcite|p/pt/pt0315.htm#32|Lev 15:32-33}}
As is well known, the plague of ''tsaraat'' (translated as "leprosy", though that's inaccurate) comes upon a person as punishment for slander.  It is understandable, therefore, why he must cover his mouth -- for that organ is what caused his downfall.  But why should he tear his clothing, and let his hair be uncombed?
 
  
Our Sages said: '''Slander kills three -- the one who speaks it, the one who listens to it, and the one about whom it is said; and the one who listens to it more so than the one who speaks it.''' {{hcite|i/1207.htm#4|Laws of Personality Development 7:4}}.  The leper mourns for himself, as it were -- and for the others whom he has "killed" -- by rending his garments, and by not taking care of his hair, just as one in mourning over his close relatives does.
+
Most of the laws of ritual impurity are not practical in our time, so long as the Temple does not exist, and the Kohanim do not do their service in it, in purity.  Nevertheless,  there is a common mitsva among the laws of ritual impurity, which pertains to most every married couple, even now -- and that is the immersion of the woman in a  mikveh after the end of her ''niddah'' period.
  
In these very days, we see the consequences of slander.  The various media jump on people even before they have been convicted in court -- and even before an accusation has been leveled against them -- and they speak slander of themAfter such zealous treatment, the victim's lives are ruined and their families broken.  Of course, should it happen that they were completely innocent of wrongdoing, not even one word of apology appears in those very media who were so quick to destroy and ruin.
+
Why is this mitsva still active, even though the Temple does not exist?  First of all, this mitsva does not depend on the Temple, since the ''niddah'' does not have to bring an offering.  Further, one who has relations with a ''niddah'' is punished by ''karet'' (excision, a Heavenly punishment).  '''One who enters her, whether "in her manner" or "not in her manner" (e.g. vaginally or not) -- is liable for ''karet'' ''' {{hcite|i/5104.htm#4|Laws of Forbidden Relations 4:1}}A prohibition like this does not appear regarding any of the other bodily impurities -- that is to say, that the one who is impure can cause a ''karet'' punishment to another person.
  
This is an exceedingly vile phenomenon, and destructive of proper societyIt is impossible to rely on reporters who are steeped in slander, and of them one can say only, "unclean, unclean"!
+
Though much ink has been spilled to explain this mitsva, it isn't really hard to understand; and the Rambam hinted at it by his placement of the explanations of this law in the "Book of Holiness", in the Mishne Torah.  '''There is nothing in the entire Torah as difficult for the people, as separating themselves from forbidden and illicit relationships.''' {{hcite|i/5122.htm#17|Laws of Forbidden Relations 22:17}}'''Therefore, it is proper for one to suppress his inclinations in this matter, and to accustom himself to excess holiness and pure thought, in order to escape them.''' {{hcite|i/5122.htm#18|ibid. 18}}.  That is to say, the ultimate goal of this mitsva is to help us suppress our inclinations and obtain our goal of being a holy people.
  
{{nav|Devar|Devar|Devar/5768/Shemini|Shemini||}}
+
{{nav|Devar|Devar|Devar/5768/Tazria|Tazria|Devar/5768/Shabat Pesach|Shabat Pesach}}
 
{{devar}}
 
{{devar}}

Latest revision as of 15:12, 24 April 2008

Metsora 5768 - מצורע תשס"ח
English text below
Send me feedback

עברית

זֹאת תּוֹרַת, הַזָּב, וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת-זֶרַע, לְטָמְאָה-בָהּ.

וְהַדָּוָה, בְּנִדָּתָהּ, וְהַזָּב אֶת-זוֹבוֹ, לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה; וּלְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם-טְמֵאָה.  (ויקרא טו:לב-לג)

רוב חוקות הטומאה והטהרה אינם מעשיים בזמננו זה, כל עוד בית המקדש אינו קיים, וכוהנים לא עובדים בתוכו בטהרה. בכל זאת, יש מצווה תדירה אחת מכלל מצוות הטהרה, שנוגעת בכמעט כל זוג נשוי אף בזמן הזה -- והיא טבילת האישה במקווה בתום תקופת נידתה.

למה המצווה הזאת עדיין פעילה למרות שבית המקדש לא קיים? ראשית כל, אין המצווה הזאת תלויה במקדש, שהרי הנידה לא מביאה קרבן. בנוסף, הבועל נידה חייב כרת: המערה בה, בין כדרכה בין שלא כדרכה -- חייב כרת  (הל' איסורי ביאה ד:א). ואיסור כזה לא מופיע בשאר טומאות הגוף -- כלומר, שטומאת אחד גורמת איסור כרת לזולת.

ואף אל פי שהרבה דיו נפשך כדי להסביר את המצווה הזאת, אינה קשה להבנה באמת; והרמב"ם רמז לזה גם במיקום הסבר המצווה הזאת ב"ספר הקדושה" שבמשנה תורה. אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם, אלא לפרוש מן העריות והביאות האסורות  (הל' איסורי ביאה כב:יז). לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה, ולהרגיל עצמו בקדושה יתרה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה כדי להינצל מהן  (שם יח). זאת אומרת שתכלית המצווה היא לעזור לנו לכוף את יצרנו ולעמוד במשימה שלנו להיות עם קדוש.

English

This is the law of him that hath an issue, and of him from whom the flow of seed goeth out, so that he is unclean thereby; and of her that is sick with her impurity, and of them that have an issue, whether it be a man, or a woman; and of him that lieth with her that is unclean.  (Lev 15:32-33)

Most of the laws of ritual impurity are not practical in our time, so long as the Temple does not exist, and the Kohanim do not do their service in it, in purity. Nevertheless, there is a common mitsva among the laws of ritual impurity, which pertains to most every married couple, even now -- and that is the immersion of the woman in a mikveh after the end of her niddah period.

Why is this mitsva still active, even though the Temple does not exist? First of all, this mitsva does not depend on the Temple, since the niddah does not have to bring an offering. Further, one who has relations with a niddah is punished by karet (excision, a Heavenly punishment). One who enters her, whether "in her manner" or "not in her manner" (e.g. vaginally or not) -- is liable for karet  (Laws of Forbidden Relations 4:1). A prohibition like this does not appear regarding any of the other bodily impurities -- that is to say, that the one who is impure can cause a karet punishment to another person.

Though much ink has been spilled to explain this mitsva, it isn't really hard to understand; and the Rambam hinted at it by his placement of the explanations of this law in the "Book of Holiness", in the Mishne Torah. There is nothing in the entire Torah as difficult for the people, as separating themselves from forbidden and illicit relationships.  (Laws of Forbidden Relations 22:17). Therefore, it is proper for one to suppress his inclinations in this matter, and to accustom himself to excess holiness and pure thought, in order to escape them.  (ibid. 18). That is to say, the ultimate goal of this mitsva is to help us suppress our inclinations and obtain our goal of being a holy people.



Top: Devar Prev: Tazria Next: Shabat Pesach




Send Ron feedback on this essay.




Entire site copyright © Ron Aaron, all rights reserved. No permission to copy or otherwise use this material is granted.