Actions

Difference between revisions of "Devar/5769/Beshalach"

From RonWareWiki

< Devar‎ | 5769
 
(5 intermediate revisions by the same user not shown)
Line 1: Line 1:
 
{{bismilla}}
 
{{bismilla}}
−
{{header|Bo 5769|בא תשס"ט}}
+
{{header|Beshalach 5769|בשלח תשס"ט}}
  
 
{{hebrew}}
 
{{hebrew}}
  
−
{{pasuqh|וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:  כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ, וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ|p/pt/pt0210.htm#1|שמות י:א}}
+
{{pasuqh|וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-ה'; וַיַּאֲמִינוּ, בַּה', וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ|p/pt/pt0214.htm#31|שמות יד:לא}}
  
−
{{heb|קשה להבין, למה יביא ה' פורענויות על מצרים (ובפרט על פרעה) כאשר הוא כפה עליהם, כאומרו: '''כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ'''.  כלומר, לא נתתי לו לחזור בו, אלא אימצתי את-לבו כדי שיוכל לעמוד נגדי! הסיבה שניתנת, '''לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ''' נראית מוגזמת -- "לא פרופורציונלית" -- שאחרי סידרת המכות, מצרים איבדה את הכל.}}
+
{{heb|לפני-כן כתוב '''וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-ה' ''' {{hcite|p/pt/pt0214.htm#10|שם י}}.  כשראו את "מצרים" -- צבא פרעה -- רודף אחריהם, יראו.  ועד אותו הרגע לא כתוב שיראו את ה'.  אבל אחרי ראותם את צבא פרעה בא לקראתם, איבדו כל תקווה, ואז "ייראו מאד", "ויצעקו אל ה'".}}
  
−
{{heb|צריך להבין שגלות מצרים נגזרה על בני ישראל כדי לאספם לעם אחד, כמו שהנפח מתיך גרוטאות אל גוש אחד מוצק.  וגזר עליהם שמיצריים יעבדו אותם קשה. אבל המצרים לקחו את משימתם ביתר שאת, והוסיפו אכזריות על אכזריות -- מה שלא לנדרש.  ועשו זאת מבחירתם החופשית, לא מתוך כפייה כלשהי. ולכן נגזר עליהם מה שנגזר.}}
+
{{heb|ובאותה העת, הצילם ה' ב"יד הגדולה", שאיבדה את כל צבא פרעה בן-רגע.  אז ראו, והבינו.  קודם לכן, יראו את מלך בשר ודם, שרגע שולט עליהם ורגע אבד ואיננו עוד. ועתה, יראו את ה', מלך מלכי המלכים, שמלכותו לעד ולעולמי-עולמים.  שלו '''כוֹחַ שְׁאֵין לוֹ קֵץ וְתַכְלִית''' {{hcite|i/1101n.htm#3|הל' יסודי התורה א:ג}} וממנו לבדו ראוי לירא ואותו לבדו ראוי לעבוד.}}
  
−
{{heb|הרמב"ם כותב: '''וְאִפְשָׁר שֶׁיֶּחֱטָא הָאָדָם חֵטְא גָּדוֹל אוֹ חֲטָאִים הַרְבֵּה, עַד שֶׁיִּתֵּן הַדִּין לִפְנֵי דַּיָּן הָאֱמֶת שֶׁיִּהְיֶה הַפֵּרָעוֹן מִזֶּה הַחוֹטֶא עַל חֲטָאִים אֵלּוּ שֶׁעָשָׂה בִּרְצוֹנוֹ וּמִדַּעְתּוֹ, שֶׁמּוֹנְעִין מִמֶּנּוּ הַתְּשׁוּבָה וְאֵין מַנִּיחִין לוֹ רְשׁוּת לָשׁוּב מֵרִשְׁעוֹ, כְּדֵי שֶׁיָּמוּת וְיֹאבַד בַּחֲטָאִים שֶׁעָשָׂה''' {{hcite|i/1506n.htm#4|הל' תשובה ו:ד}} ... '''לְפִיכָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה "וַאֲנִי, אֲחַזֵּק אֶת-לֵב-פַּרְעֹה" ... לְפִי שֶׁחָטָא מֵעַצְמוֹ תְּחִלָּה וְהֵרַע לְיִשְׂרָאֵל הַגָּרִים בְּאַרְצוֹ ... נָתַן הַדִּין לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ הַתְּשׁוּבָה, עַד שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ; לְפִיכָּךְ חִזַּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת לִבּוֹ.''' {{hcite|i/1506n.htm#5|שם ה}}.}}
+
{{heb|גם בימינו יראים אנו ממלכים ורוזנים, ממחבלים ובני בליעל. נמנעים מלנקוט הצעדים הדרושים לתקן את העולם (במובנו המקורי: לייסד חברה יציבה, הוגנת ובטוחה) בגלל חרדה ופחד. אילו היינו לומדים מאבותינו, היינו יודעים שרק ה' יתברך שמו, יכול להטיב ולהרע, ועלינו לחזור אליו בלבב שלם ובנפש חפצה. אז נזכה לראות שוב את היד הגדולה שלו, איש המלחמה, משמיד את אויבינו מפנינו.}}
−
 
 
−
{{heb|ועל הסיבה הכתובה בתורה, '''לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ''' -- לא לפרעה ולמצרים נאמר, אלא '''כְּדֵי לְהוֹדִיעַ לְבָאֵי הָעוֹלָם, שֶׁבִּזְמָן שֶׁמּוֹנֵעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַתְּשׁוּבָה לַחוֹטֶא, אֵינוּ יָכוֹל לָשׁוּב, אֵלָא יָמוּת בְּרִשְׁעוֹ שֶׁעָשָׂה בַּתְּחִלָּה בִּרְצוֹנוֹ''' {{hcite|i/1506n.htm#5|שם ו}}.}}
 
  
 
{{english}}
 
{{english}}
  
−
{{pasuq|And the LORD said unto Moses: 'Go in unto Pharaoh; for I have hardened his heart, and the heart of his servants, that I might show these My signs in the midst of them|p/pt/pt0210.htm#1|Ex 10:1}}
+
{{pasuq|And Israel saw the great work which the LORD did upon the Egyptians, and the people feared the LORD; and they believed in the LORD, and in His servant Moses|p/pt/pt0214.htm#31|Ex 14:31}}
−
 
 
−
It is difficult to understand why God would bring retribution upon Egypt (and especially upon Pharaoh), when He forced them, as it says, "for I have hardened his heart".  That is to say, I did not allow him to reconsider, rather I gave him the courage to oppose Me!  The reason given, "that I might show these My signs in the midst of them" seems exaggerated -- "disproportional" -- since after the series of plagues, Egypt lost everything.
 
  
−
One must understand that the exile of the Israelites to Egypt was ordained by God in order to gather them into one people, just as the metalworker melts pieces of junk metal into one solid body. He ordained that Egypt work them vigorously.  But the Egyptians took on that goal with excessive exuberance, and added cruelty upon cruelty -- which was not required by God.  And they did so of their own free will, not because of any external pressure.  Therefore they received the decree which they received.
+
Previously, it says, '''the children of Israel lifted up their eyes, and, behold, the Egyptians were marching after them; and they were sore afraid; and the children of Israel cried out unto the LORD'''{{hcite|p/pt/pt0214.htm#10|ibid 10}}.  When they saw "the Egyptians" -- Pharaoh's army -- chasing them, they were afraid. And until that moment it was not written that they "feared God".  After they saw the Egyptian army coming after them, they lost all hope and then "they were sore afraid", and they "cried out unto the LORD".
  
−
The Rambam writes: '''It is possible for a person to sin such a great sin, or so many sins, that the just punishment in God's eyes for those sins which the person did of his own free will and mind, is that the possibility of repentance be withheld from him so that when he dies, he is obliterated completely because of the sins he did''' {{hcite|i/1506n.htm#4|Laws of Repentance 6:4}} ...  '''Therefore the Torah says, "and I will harden Pharaoh's heart" ... because he sinned of his own will initially and did evil to the Israelites who dwelt in his land ... justice dictated he be prevented from repenting, so he was punished; therefore the Holy One, blessed be He, hardened his heart.'''{{hcite|i/1506n.htm#5|ibid 5}}
+
At that very moment, God saved them with his "great hand", which destroyed the entire army of Pharaoh in an instant.  Then they saw, and they understood.  Before then, they feared a flesh-and-blood king, who one moment ruled over them and the next moment was destroyed and gone. But now, they feared God, the King of all Kings, whose kingdom is eternal. Whose '''power has neither end nor bounds''' {{hcite|i/1101n.htm#3|Fundamentals of the Torah 1:3}} and whom alone it is proper to fear, and whom alone it is proper to worship.
  
−
Concerning the reason written in the Torah, "that I might show these My signs in the midst of them" -- it was not stated for Pharaoh nor for Egypt's benefit, rather '''in order to inform all inhabitants of the world, that when the Holy One, blessed be He, prevents one from repenting his sins, he cannot repent -- rather he dies because of the evil he did initially, of his own free will''' {{hcite|i/1506n.htm#5|ibid 6}}.
+
Likewise in our time we are afraid of kings and rulers, of terrorists and thugs.  We keep from taking the steps necessary to "repair the world" (in its original meaning: to establish a stable, honest and secure society) because of anxiety and fear.  If we were only to learn from our ancestors, we would know that only God, may He be blessed, can benefit or cause evil, and it is incumbent upon us to return to Him with a whole heart and a desirous soul.  Then we will merit seeing once again His "great hand", the Man of War, destroy our enemies from in front of us.
  
−
{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Va'era|Va'era||}}
+
{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Bo|Bo|Devar/5769/Yitro|Yitro}}
 
{{devar}}
 
{{devar}}

Latest revision as of 08:41, 13 February 2009

בשם ה', אל עולם (בראשית כא,לג)


Beshalach 5769 - בשלח תשס"ט
English text below
Send me feedback

עברית

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-ה'; וַיַּאֲמִינוּ, בַּה', וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ  (שמות יד:לא)

לפני-כן כתוב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-ה'  (שם י). כשראו את "מצרים" -- צבא פרעה -- רודף אחריהם, יראו. ועד אותו הרגע לא כתוב שיראו את ה'. אבל אחרי ראותם את צבא פרעה בא לקראתם, איבדו כל תקווה, ואז "ייראו מאד", "ויצעקו אל ה'".

ובאותה העת, הצילם ה' ב"יד הגדולה", שאיבדה את כל צבא פרעה בן-רגע. אז ראו, והבינו. קודם לכן, יראו את מלך בשר ודם, שרגע שולט עליהם ורגע אבד ואיננו עוד. ועתה, יראו את ה', מלך מלכי המלכים, שמלכותו לעד ולעולמי-עולמים. שלו כוֹחַ שְׁאֵין לוֹ קֵץ וְתַכְלִית  (הל' יסודי התורה א:ג) וממנו לבדו ראוי לירא ואותו לבדו ראוי לעבוד.

גם בימינו יראים אנו ממלכים ורוזנים, ממחבלים ובני בליעל. נמנעים מלנקוט הצעדים הדרושים לתקן את העולם (במובנו המקורי: לייסד חברה יציבה, הוגנת ובטוחה) בגלל חרדה ופחד. אילו היינו לומדים מאבותינו, היינו יודעים שרק ה' יתברך שמו, יכול להטיב ולהרע, ועלינו לחזור אליו בלבב שלם ובנפש חפצה. אז נזכה לראות שוב את היד הגדולה שלו, איש המלחמה, משמיד את אויבינו מפנינו.

English

And Israel saw the great work which the LORD did upon the Egyptians, and the people feared the LORD; and they believed in the LORD, and in His servant Moses  (Ex 14:31)

Previously, it says, the children of Israel lifted up their eyes, and, behold, the Egyptians were marching after them; and they were sore afraid; and the children of Israel cried out unto the LORD (ibid 10). When they saw "the Egyptians" -- Pharaoh's army -- chasing them, they were afraid. And until that moment it was not written that they "feared God". After they saw the Egyptian army coming after them, they lost all hope and then "they were sore afraid", and they "cried out unto the LORD".

At that very moment, God saved them with his "great hand", which destroyed the entire army of Pharaoh in an instant. Then they saw, and they understood. Before then, they feared a flesh-and-blood king, who one moment ruled over them and the next moment was destroyed and gone. But now, they feared God, the King of all Kings, whose kingdom is eternal. Whose power has neither end nor bounds  (Fundamentals of the Torah 1:3) and whom alone it is proper to fear, and whom alone it is proper to worship.

Likewise in our time we are afraid of kings and rulers, of terrorists and thugs. We keep from taking the steps necessary to "repair the world" (in its original meaning: to establish a stable, honest and secure society) because of anxiety and fear. If we were only to learn from our ancestors, we would know that only God, may He be blessed, can benefit or cause evil, and it is incumbent upon us to return to Him with a whole heart and a desirous soul. Then we will merit seeing once again His "great hand", the Man of War, destroy our enemies from in front of us.


Top: Devar Prev: Bo Next: Yitro



Send Ron feedback on this essay.



Entire site copyright © Ron Aaron, all rights reserved. No permission to copy or otherwise use this material is granted.


Retrieved from "https://ronware.org/w/index.php?title=Devar/5769/Beshalach&oldid=4787"