Actions

Difference between revisions of "Devar/5769/Beha'alotcha"

From RonWareWiki

< Devar‎ | 5769
(New page: {{subst: :Devar/Latest}})
 
 
(5 intermediate revisions by the same user not shown)
Line 4: Line 4:
  
 
{{bismilla}}
 
{{bismilla}}
{{header|Naso 5769|נשא תשס"ט}}
+
{{header|Beha'alotcha 5769|בהעלותך תשס"ט}}
  
 
{{hebrew}}
 
{{hebrew}}
  
{{pasuqh|דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  אִישׁ אִישׁ כִּי-תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל|p/pt/pt0405.htm#12|במדבר ה:יב}}
+
{{pasuqh|זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים, וְאֶת-הַשּׁוּמִים.|p/pt/pt0411.htm#5|במדבר יא:ה}}
 +
{{pasuqh|וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, אֵין כֹּל -- בִּלְתִּי, אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ.|p/pt/pt0411.htm#6|שם ו}}
  
{{heb|כאן מתחילה פרשת ה"סוטה" -- אישה שנתנה לבעלה סיבה לחשוד בה.  '''וְעָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ, וְהִוא נִטְמָאָה; אוֹ-עָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ, וְהִיא לֹא נִטְמָאָה''' {{hcite|p/pt/pt0405.htm#14|שם יד}}.  כלומר בין עשתה מעשה, בין לא עשתה -- אם "עבר עליו רוח קנאה", דין אחד הוא לה -- לעבור את מבחן '''מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים'''.}}
+
{{heb|באותו מאמר: "אין כל" -- באותו רגע ממש, מזכירים את חסדי ה'הוא נתן להם את המן להחיותם במדבר; ולמרות התלונה שלהם -- לא חסר להם כלום. '''שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה, מֵעָלֶיךָ, וְרַגְלְךָ, לֹא בָצֵקָה''' {{hcite|p/pt/pt0508.htm#4|דברים ח:ד}}.  ואמנם התורה מתארת את המן כך: '''טַעְמוֹ, כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן''' {{hcite|p/pt/pt0411.htm#6|במדבר אי:ח}}, שלא היה לו טעם מיוחד, אלא היה משביע ומזין.  אבל חז"ל דרשו שלמן היו "כמה טעמים" (בבלי יומא עה.) ולכן לא היה בסיס לתלונתם.}}
  
{{heb|קשה לנו היום להבין למה דווקא האישה נזקקת להיבחן גם אם לא עשתה כלוםהנטייה שלנו היא לומר שאם האיש חושד, הרי הבעיה שלו! אבל התורה אומרת לנו דבר עמוק מאד: ששלום בית הוא חשוב כל כך, שעבורו בני הזוג חייבים לוותר על כבודםהאישה נבזת במבחן המים, וגם בעלה נבזה כשרואים מה שעובר על אשתו. }}
+
{{heb|גרוע מזה הוא שזכרו לטובה את מצריים: "זכרנו את הדגה".  וזאת הכפירה הגדולה ביותר, שרואים את יד ה': האותות ומופתים, הנסים הגלויים והנסתרים -- ובדמיונם ההזוי אומרים שבכל זאת היה טוב יותר בשעבוד מצריים, בבית עבדים.  זה קשה מאד להבין.}}
 +
 
 +
{{heb|ילדים לא זוכים בדרך כלל לשלוט בגורלם.  יש להם הורים ומורים שמפקחים עליהם ולא נותנים להם חופש לעשות כל חפצםזה דבר טוב, כמובן: שהרי אין להם דעת ומספיק ניסיון כדי לבחור בדרך הנכונה. אבל בשלב מסוים הילד גדל ונהיה איש.  אז יש מעליו פחות שולטים, והוא נאלץ לחשוב לעצמו ולבחור בין טוב לרעהמתלוננים במדבר באמת רצו לחזור לשעבוד, להסיר מעצמם את "עול המצוות" -- כי עול זה כרוך בברירה חופשית, ורצונם היה להישאר ילדים לנצח -- לא לקבל זכות ולא עונש מחמת עצמם.}}
  
{{heb|ועוד: '''הָיָה לְפָנָיו נֵר בֵּיתוֹ וְנֵר חֲנֻכָּה, אוֹ נֵר בֵּיתוֹ וְקִדּוּשׁ הַיּוֹם -- נֵר בֵּיתוֹ קוֹדֵם, מִשּׁוֹם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ:  שֶׁהֲרֵי הַשֵּׁם נִמְחָק, לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ.  גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה נִתְּנָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמָר "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי-נֹעַם; וְכָל-נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם"(משלי ג:יז) ''' {{hcite|i/3a04n.htm#14|הל' מגילה וחנוכה ד:יד}}. הרמב"ם מסיים בהכלה זו את "ספר זמנים" של "משנה תורה", ללמדנו שכל החגים והמועדות והשבתות כולם -- באים לשרות שלום בינינו כיחידים, ובינינו ובין המקום ברוך הוא. ואין שלום אם אין שלום בין איש ואשתו.}}
 
  
 
{{english}}
 
{{english}}
{{pasuq|Speak unto the children of Israel, and say unto them: If any man's wife go aside, and act unfaithfully against him|p/pt/pt0405.htm#12|Num 5:12}}
+
{{pasuq|We remember the fish, which we were wont to eat in Egypt for nought; the cucumbers, and the melons, and the leeks, and the onions, and the garlic;|p/pt/pt0411.htm#5|Num 11:5}}
 +
{{pasuq|but now our soul is dried away; there is nothing at all; we have nought save this manna to look to.|p/pt/pt0411.htm#6|ibid 6}}
  
Here the Torah begins the portion concerning the ''sotah'' -- a woman who gave her husband reasons to suspect her of infidelity.  '''and the spirit of jealousy come upon him, and he be jealous of his wife, and she be defiled; or if the spirit of jealousy come upon him, and he be jealous of his wife, and she be not defiled''' {{hcite|p/pt/pt0405.htm#14|ibid 14}}.  That is, whether or not she did anything -- if "a spirit of jealousy came upon him", the judgement is the same -- she must undergo the trial of the "bitter waters which cause curse".
+
In the same utterance: "there is nothing at all" -- at that very moment, they mentioned God's kindness.  He provided them the "manna" to sustain them in the wilderness; and despite their complaint, they lacked nothing.  '''Thy raiment waxed not old upon thee, neither did thy foot swell''' {{hcite|p/pt/pt0508.htm#4|Deut 8:4}}Indeed, the Torah describes the manna as: '''and the taste of it was as the taste of a cake baked with oil'''{{hcite|p/pt/pt0411.htm#6|Deut 11:8}}, that is it didn't have a special flavor, but was satisfying and sustainingHowever, our Sages expounded that the manna had "several flavors" (Bavli Yoma 75a) and therefore there was no basis for their complaint.
  
It is difficult for us today to understand why the woman specifically should be required to undergo a trial even if she did nothingOur tendency is to say that if the man suspects her, that's his problem!  But the Torah is telling us something deeper: that peace in one's home is so important, that for its sake the couple must be willing to set aside their personal honorThe woman becomes an object of derision when she undergoes the water trial, and her husband likewise becomes an object of derision when people see what happens to his wife.
+
Worse than this is that they mentioned Egypt favorably: "we remember the fish"And this is the biggest rejection, that they saw God's hand: the signs and wonders, revealed and hidden miracles -- and in their hallucinatory imagination said that it was nevertheless better when they were slaves in Egypt, in the house of bondageThis is very hard to understand.
  
Further: '''If one had [only enough money to purchase] before him the candle for his household and the Chanukka candle, or his household candle and wine for ''kiddush'' -- then his household candle takes precedenceBecause God's Name is erased [during the ''sotah'' trial] in order to bring peace between man and wifeGreat is peace, for the entire Torah was given in order to bring peace into the world, as the verse states "Its ways are pleasant ways; and all of its paths are peace" (Prov 3:17)''' {{hcite|i/3a04n.htm#14|Laws of Megillah and Chanukka 4:14}}.  The Rambam ends the "book of seasons" of the "Mishne Torah" with this ''halachah'', to teach us that all the holidays and festivals and sabbaths -- come to bring peace between us as individuals, and between us and God may He be blessed.  And there is no peace when there is no peace between man and wife.
+
Children generally don't have the opportunity to control their destiny.  They have parents and teachers who watch over them and don't permit them the freedom to do whatever they wantThis is a good thing, of course: since they don't have sufficient understanding or experience to make the right decisions.  But at some point the child grows and becomes an adultHe then has fewer rulers over him, and is compelled to think for himself and to choose between good and evil.  The "complainers" in the wilderness truly wanted to return to bondage, to relieve themselves of the "yoke of commandments" -- because that yoke comes with free choice, and they wanted to remain children forever -- neither to receive reward nor punishment on their own merit.
  
{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Bamidbar|Bamidbar||}}
+
{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Naso|Naso|Devar/5769/Shelach|Shelach}}
 
{{devar}}
 
{{devar}}

Latest revision as of 08:21, 12 June 2009


Beha'alotcha 5769 - בהעלותך תשס"ט
English text below
Send me feedback

עברית

זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים, וְאֶת-הַשּׁוּמִים.  (במדבר יא:ה)

וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, אֵין כֹּל -- בִּלְתִּי, אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ.  (שם ו)

באותו מאמר: "אין כל" -- באותו רגע ממש, מזכירים את חסדי ה'. הוא נתן להם את המן להחיותם במדבר; ולמרות התלונה שלהם -- לא חסר להם כלום. שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה, מֵעָלֶיךָ, וְרַגְלְךָ, לֹא בָצֵקָה  (דברים ח:ד). ואמנם התורה מתארת את המן כך: טַעְמוֹ, כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן  (במדבר אי:ח), שלא היה לו טעם מיוחד, אלא היה משביע ומזין. אבל חז"ל דרשו שלמן היו "כמה טעמים" (בבלי יומא עה.) ולכן לא היה בסיס לתלונתם.

גרוע מזה הוא שזכרו לטובה את מצריים: "זכרנו את הדגה". וזאת הכפירה הגדולה ביותר, שרואים את יד ה': האותות ומופתים, הנסים הגלויים והנסתרים -- ובדמיונם ההזוי אומרים שבכל זאת היה טוב יותר בשעבוד מצריים, בבית עבדים. זה קשה מאד להבין.

ילדים לא זוכים בדרך כלל לשלוט בגורלם. יש להם הורים ומורים שמפקחים עליהם ולא נותנים להם חופש לעשות כל חפצם. זה דבר טוב, כמובן: שהרי אין להם דעת ומספיק ניסיון כדי לבחור בדרך הנכונה. אבל בשלב מסוים הילד גדל ונהיה איש. אז יש מעליו פחות שולטים, והוא נאלץ לחשוב לעצמו ולבחור בין טוב לרע. המתלוננים במדבר באמת רצו לחזור לשעבוד, להסיר מעצמם את "עול המצוות" -- כי עול זה כרוך בברירה חופשית, ורצונם היה להישאר ילדים לנצח -- לא לקבל זכות ולא עונש מחמת עצמם.


English

We remember the fish, which we were wont to eat in Egypt for nought; the cucumbers, and the melons, and the leeks, and the onions, and the garlic;  (Num 11:5) but now our soul is dried away; there is nothing at all; we have nought save this manna to look to.  (ibid 6)

In the same utterance: "there is nothing at all" -- at that very moment, they mentioned God's kindness. He provided them the "manna" to sustain them in the wilderness; and despite their complaint, they lacked nothing. Thy raiment waxed not old upon thee, neither did thy foot swell  (Deut 8:4). Indeed, the Torah describes the manna as: and the taste of it was as the taste of a cake baked with oil (Deut 11:8), that is it didn't have a special flavor, but was satisfying and sustaining. However, our Sages expounded that the manna had "several flavors" (Bavli Yoma 75a) and therefore there was no basis for their complaint.

Worse than this is that they mentioned Egypt favorably: "we remember the fish". And this is the biggest rejection, that they saw God's hand: the signs and wonders, revealed and hidden miracles -- and in their hallucinatory imagination said that it was nevertheless better when they were slaves in Egypt, in the house of bondage. This is very hard to understand.

Children generally don't have the opportunity to control their destiny. They have parents and teachers who watch over them and don't permit them the freedom to do whatever they want. This is a good thing, of course: since they don't have sufficient understanding or experience to make the right decisions. But at some point the child grows and becomes an adult. He then has fewer rulers over him, and is compelled to think for himself and to choose between good and evil. The "complainers" in the wilderness truly wanted to return to bondage, to relieve themselves of the "yoke of commandments" -- because that yoke comes with free choice, and they wanted to remain children forever -- neither to receive reward nor punishment on their own merit.



Top: Devar Prev: Naso Next: Shelach




Send Ron feedback on this essay.




Entire site copyright © Ron Aaron, all rights reserved. No permission to copy or otherwise use this material is granted.