Difference between revisions of "Devar/5769/Beha'alotcha"
From RonWareWiki
< Devar | 5769
(New page: {{subst: :Devar/Latest}}) |
|||
| (5 intermediate revisions by the same user not shown) | |||
| Line 4: | Line 4: | ||
{{bismilla}} | {{bismilla}} | ||
| − | {{header| | + | {{header|Beha'alotcha 5769|בהעלותך תשס"ט}} |
{{hebrew}} | {{hebrew}} | ||
| − | {{pasuqh| | + | {{pasuqh|זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים, וְאֶת-הַשּׁוּמִים.|p/pt/pt0411.htm#5|במדבר יא:ה}} |
| + | {{pasuqh|וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, אֵין כֹּל -- בִּלְתִּי, אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ.|p/pt/pt0411.htm#6|שם ו}} | ||
| − | {{heb| | + | {{heb|באותו מאמר: "אין כל" -- באותו רגע ממש, מזכירים את חסדי ה'. הוא נתן להם את המן להחיותם במדבר; ולמרות התלונה שלהם -- לא חסר להם כלום. '''שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה, מֵעָלֶיךָ, וְרַגְלְךָ, לֹא בָצֵקָה''' {{hcite|p/pt/pt0508.htm#4|דברים ח:ד}}. ואמנם התורה מתארת את המן כך: '''טַעְמוֹ, כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן''' {{hcite|p/pt/pt0411.htm#6|במדבר אי:ח}}, שלא היה לו טעם מיוחד, אלא היה משביע ומזין. אבל חז"ל דרשו שלמן היו "כמה טעמים" (בבלי יומא עה.) ולכן לא היה בסיס לתלונתם.}} |
| − | {{heb|קשה | + | {{heb|גרוע מזה הוא שזכרו לטובה את מצריים: "זכרנו את הדגה". וזאת הכפירה הגדולה ביותר, שרואים את יד ה': האותות ומופתים, הנסים הגלויים והנסתרים -- ובדמיונם ההזוי אומרים שבכל זאת היה טוב יותר בשעבוד מצריים, בבית עבדים. זה קשה מאד להבין.}} |
| + | |||
| + | {{heb|ילדים לא זוכים בדרך כלל לשלוט בגורלם. יש להם הורים ומורים שמפקחים עליהם ולא נותנים להם חופש לעשות כל חפצם. זה דבר טוב, כמובן: שהרי אין להם דעת ומספיק ניסיון כדי לבחור בדרך הנכונה. אבל בשלב מסוים הילד גדל ונהיה איש. אז יש מעליו פחות שולטים, והוא נאלץ לחשוב לעצמו ולבחור בין טוב לרע. המתלוננים במדבר באמת רצו לחזור לשעבוד, להסיר מעצמם את "עול המצוות" -- כי עול זה כרוך בברירה חופשית, ורצונם היה להישאר ילדים לנצח -- לא לקבל זכות ולא עונש מחמת עצמם.}} | ||
| − | |||
{{english}} | {{english}} | ||
| − | {{pasuq| | + | {{pasuq|We remember the fish, which we were wont to eat in Egypt for nought; the cucumbers, and the melons, and the leeks, and the onions, and the garlic;|p/pt/pt0411.htm#5|Num 11:5}} |
| + | {{pasuq|but now our soul is dried away; there is nothing at all; we have nought save this manna to look to.|p/pt/pt0411.htm#6|ibid 6}} | ||
| − | + | In the same utterance: "there is nothing at all" -- at that very moment, they mentioned God's kindness. He provided them the "manna" to sustain them in the wilderness; and despite their complaint, they lacked nothing. '''Thy raiment waxed not old upon thee, neither did thy foot swell''' {{hcite|p/pt/pt0508.htm#4|Deut 8:4}}. Indeed, the Torah describes the manna as: '''and the taste of it was as the taste of a cake baked with oil'''{{hcite|p/pt/pt0411.htm#6|Deut 11:8}}, that is it didn't have a special flavor, but was satisfying and sustaining. However, our Sages expounded that the manna had "several flavors" (Bavli Yoma 75a) and therefore there was no basis for their complaint. | |
| − | + | Worse than this is that they mentioned Egypt favorably: "we remember the fish". And this is the biggest rejection, that they saw God's hand: the signs and wonders, revealed and hidden miracles -- and in their hallucinatory imagination said that it was nevertheless better when they were slaves in Egypt, in the house of bondage. This is very hard to understand. | |
| − | + | Children generally don't have the opportunity to control their destiny. They have parents and teachers who watch over them and don't permit them the freedom to do whatever they want. This is a good thing, of course: since they don't have sufficient understanding or experience to make the right decisions. But at some point the child grows and becomes an adult. He then has fewer rulers over him, and is compelled to think for himself and to choose between good and evil. The "complainers" in the wilderness truly wanted to return to bondage, to relieve themselves of the "yoke of commandments" -- because that yoke comes with free choice, and they wanted to remain children forever -- neither to receive reward nor punishment on their own merit. | |
| − | {{nav|Devar|Devar|Devar/5769/ | + | {{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Naso|Naso|Devar/5769/Shelach|Shelach}} |
{{devar}} | {{devar}} | ||
Latest revision as of 08:21, 12 June 2009
עברית
זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים, וְאֶת-הַשּׁוּמִים. (במדבר יא:ה)
וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, אֵין כֹּל -- בִּלְתִּי, אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ. (שם ו)
באותו מאמר: "אין כל" -- באותו רגע ממש, מזכירים את חסדי ה'. הוא נתן להם את המן להחיותם במדבר; ולמרות התלונה שלהם -- לא חסר להם כלום. שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה, מֵעָלֶיךָ, וְרַגְלְךָ, לֹא בָצֵקָה (דברים ח:ד). ואמנם התורה מתארת את המן כך: טַעְמוֹ, כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן (במדבר אי:ח), שלא היה לו טעם מיוחד, אלא היה משביע ומזין. אבל חז"ל דרשו שלמן היו "כמה טעמים" (בבלי יומא עה.) ולכן לא היה בסיס לתלונתם.
גרוע מזה הוא שזכרו לטובה את מצריים: "זכרנו את הדגה". וזאת הכפירה הגדולה ביותר, שרואים את יד ה': האותות ומופתים, הנסים הגלויים והנסתרים -- ובדמיונם ההזוי אומרים שבכל זאת היה טוב יותר בשעבוד מצריים, בבית עבדים. זה קשה מאד להבין.
ילדים לא זוכים בדרך כלל לשלוט בגורלם. יש להם הורים ומורים שמפקחים עליהם ולא נותנים להם חופש לעשות כל חפצם. זה דבר טוב, כמובן: שהרי אין להם דעת ומספיק ניסיון כדי לבחור בדרך הנכונה. אבל בשלב מסוים הילד גדל ונהיה איש. אז יש מעליו פחות שולטים, והוא נאלץ לחשוב לעצמו ולבחור בין טוב לרע. המתלוננים במדבר באמת רצו לחזור לשעבוד, להסיר מעצמם את "עול המצוות" -- כי עול זה כרוך בברירה חופשית, ורצונם היה להישאר ילדים לנצח -- לא לקבל זכות ולא עונש מחמת עצמם.
English
We remember the fish, which we were wont to eat in Egypt for nought; the cucumbers, and the melons, and the leeks, and the onions, and the garlic; (Num 11:5) but now our soul is dried away; there is nothing at all; we have nought save this manna to look to. (ibid 6)
In the same utterance: "there is nothing at all" -- at that very moment, they mentioned God's kindness. He provided them the "manna" to sustain them in the wilderness; and despite their complaint, they lacked nothing. Thy raiment waxed not old upon thee, neither did thy foot swell (Deut 8:4). Indeed, the Torah describes the manna as: and the taste of it was as the taste of a cake baked with oil (Deut 11:8), that is it didn't have a special flavor, but was satisfying and sustaining. However, our Sages expounded that the manna had "several flavors" (Bavli Yoma 75a) and therefore there was no basis for their complaint.
Worse than this is that they mentioned Egypt favorably: "we remember the fish". And this is the biggest rejection, that they saw God's hand: the signs and wonders, revealed and hidden miracles -- and in their hallucinatory imagination said that it was nevertheless better when they were slaves in Egypt, in the house of bondage. This is very hard to understand.
Children generally don't have the opportunity to control their destiny. They have parents and teachers who watch over them and don't permit them the freedom to do whatever they want. This is a good thing, of course: since they don't have sufficient understanding or experience to make the right decisions. But at some point the child grows and becomes an adult. He then has fewer rulers over him, and is compelled to think for himself and to choose between good and evil. The "complainers" in the wilderness truly wanted to return to bondage, to relieve themselves of the "yoke of commandments" -- because that yoke comes with free choice, and they wanted to remain children forever -- neither to receive reward nor punishment on their own merit.
| Top: Devar | Prev: Naso | Next: Shelach |
Send Ron feedback on this essay.
Entire site copyright © Ron Aaron, all rights reserved. No permission to copy or otherwise use this material is granted.