Actions

Difference between revisions of "Devar/5769/Chukat"

From RonWareWiki

< Devar‎ | 5769
(New page: {{subst: :Devar/Latest}})
 
 
(5 intermediate revisions by the same user not shown)
Line 4: Line 4:
  
 
{{bismilla}}
 
{{bismilla}}
−
{{header|Korach 5769|קרח תשס"ט}}
+
{{header|Chukat 5769|חוקת תשס"ט}}
  
 
{{hebrew}}
 
{{hebrew}}
  
−
{{pasuqh|זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא-יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא, לְהַקְטִיר קְטֹרֶת, לִפְנֵי ה'; וְלֹא-יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד-מֹשֶׁה לוֹ.|p/pt/pt0417.htm#5|במדבר יז:ה}}  
+
{{pasuqh|וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ, אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם… |p/pt/pt0420.htm#14|במדבר כ:יד}}
 +
{{pasuqh|וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי -- פֶּן-בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ|p/pt/pt0420.htm#18|שם יח}}  
  
−
{{heb|מזכרת המרי הזאת -- נחושת המחתות של קורח ועדתו -- נשמר במקום הקדוש ביותר לבני ישראל.  לא רק הפריט הזה, אלא גם הלוחות השבורות ומטה אהרון נמצאים בתוך המקדש.  אם הם אמורים להזכיר את העם את התנהגותו הלא כשרה, מדוע נמצאים במקדש ולא במקום נגיש יותר לרוב העם?}}
+
{{heb|בדרך לארץ הקודש, בני ישראל נאלצו לעבור דרך ארצות שונות, וביניהן ארץ אדום. משה רבינו מראה לנו את הדרך הנימוסית לבקש רשות לעבור בארץ נכרייה. הוא מבקש מן השליט המקומי רשות לבוא בארצו.  ופותח ב"כה אמר אחיך ישראל", להזכירם שהם בני דוד.  והמשיך "וירדו אבותינו מצרימה" להזכירם את כל תולדות עם ישראל, ושאינם מעוניינים כלל בכיבוש ארץ אדום.}}
  
−
{{heb|אפשר לומר שאכן, אין הפריטים האלה מזכרת לעם הרחב, אלא לכוהנים המשרתים את העם ואת ה' במקדש.  הם יראו את מכסה הנחושת של עדת קורח ויימלאו יראת ה'.  אף על פי שאינם יכולים להסתכל במטה ובלוחות, שהרי הם בתוך הארון שבתוך קודש הקודשים  -- בכל אופן הם יודעים את מיקומם, ויחשבו על המסרים שכלולים בהם.  הכוהנים ילמדו לקח, וילמדו את העם.}}
+
{{heb|אבל האדומיים לא הרשו לבני ישראל לעבור בארצם -- אפילו לאחר שהבטיחו שלא יהרסו את הדרכים ואף יקנו מי השתייה שלהם.  לא די שסירבו לאשר להם מעבר -- אלא באו לקראתם במלחמה.  והסיפור חוזר על עצמו עם סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן -- ובמקרים האלה, ישראל ניצח את אויביהם הבלתי צפויים.}}
  
−
{{heb|גם הישראלי הפשוט, כאשר יעלה לרגל או בכל עת שיחשוב על המקדש, ייזכר בדברים הטמונים שם וילמד לקח וייטיב דרכו. ומה הם הלקחים שיסיק המתבונן? המטה והמחתות מראים בברור את מעלת הכוהנים בעבודת ה', ושאין הזר (כלומר הלא-כוהן) מתאים לתפקיד של כוהן.  הלוחות מסמלים את חסדי ה' ואהבתו כלפינו -- שאף על פי שמרינו והיינו בני מוות, בכל זאת הוא נתן לנו את תורתו בחמלה, להורות לנו הדרך בה ראוי לנו ללכת. והכוהנים מצווים לשרת את עמו באהבה, כנו שהוא יתברך אוהב את עמו.}}
+
{{heb|וכן לדורות.  אומות העולם אינם צריכים סיבה מוצדקת לבוא נגדנו במלחמה ולנסות לחסל אותנו, או לעכב בעדנו.  מספיק להם השנאה המתמדת שלהם -- כלפי ה' וכלפי עמו ישראל. זו כסילות מוחלטת מצידנו כשמוותרים לאומות העולם אפילו על שרוך נעל.  יש לנו תורה, ויש לנו תפקיד בעולם הזה -- להיות גוי קדוש ובנים למקום ברוך הוא. ולמלא תפקיד זה, לא נזקקים לרשות מאף אחד בעולם, ולא להתנצל לאף אחד -- ומאומות העולם נמשיך לצפות לאיבה, עד בוא משיח צדקנו, במהרה יתגלה! }}
  
  
 
{{english}}
 
{{english}}
  
−
{{pasuq|A memorial unto the children of Israel, to the end that no common man, that is not of the seed of Aaron, draw near to burn incense before the LORD; that he fare not as Korah, and as his company; as the LORD spoke unto him by the hand of Moses.|p/pt/pt0417.htm#5|Num 17:5}}  
+
{{pasuq|And Moses sent messengers from Kadesh unto the king of Edom…|p/pt/pt0420.htm#14|Num 20:14}} <br>
 +
{{pasuq|And Edom said unto him: 'Thou shalt not pass through me, lest I come out with the sword against thee.'|p/pt/pt0420.htm#18|ibid 18}}  
  
−
This reminder of rebelliousness -- the copper fire-pans of Korach and his company -- is kept in the place which is holiest to the Children of Israel.  Not only this item, but also the broken tablets and Aaron's staff are within the ''miqdash''.  If they are meant to remind the people about their improper behavior, why are they in the ''miqdash'' and not in a location which is more accessible to the majority of the people?
+
On the way to the holy Land, the Children of Israel had to pass through various lands, among them the land of Edom.  Moshe our Teacher shows us the polite manner of requesting permission to pass through foreign lands.  He requests permission from the local ruler to pass through his land.  And he opens with "so says your brother Israel", to remind them that they are cousins.  And he continues with "our forefathers descended to Egypt" to remind them the history of the Children of Israel, and that they have no desire whatsoever to conquer the land of Edom.
  
−
One might say that indeed, these items are not really reminders for the general population, but rather are intended for the kohanim who serve the people and God in the ''miqdash''.  They will see the copper covering of Korach's company and become filled with awe of God.  Even though they cannot look at Aaron's staff or the broken tablets, since they are in the ark which is in the holy of holies -- nevertheless they know where they are, and will think about the lessons they contain.  The kohanim will learn their lessons, and teach them to the people.
+
But the Edomites did not give permission to pass through their land -- even after the Children of Israel promised not to ruin the roads, and to pay for their drinking water.  It wasn't enough for the Edomites to refuse them passage -- they even came after them in battle.  And this story repeats itself with Sichon the king of the Emorites and Og king of Bashan -- and in all instances, the Israelites beat their unexpected enemies.
  
−
And even a common Israelite, when he makes pilgrimage to Jerusalem or any other time he thinks about the ''miqdash'', will be reminded of those things which are stored there, and will learn their lessons and improve his ways. And what are the lessons to be learned? The staff and the fire-pans demonstrate clearly the elevated status of the kohanim regarding God's service, and that no ''zar'' (that is, one who is not a kohen) is proper to perform the tasks of a kohen.  The shattered tablets symbolize God's mercy and His love for us -- since even though we rebelled against Him and deserved a death sentence, nevertheless He gave us His Torah with mercy, to guide our path in the proper way.  And the kohanim are commanded to serve His people with love, just has He may He be blessed, loves His people.
+
And so through the generations.  The nations of the world don't need a good reason to wage war against us and to try to obliterate us, or to impede us.  Sufficient for them their ongoing hatred -- towards God and towards His people Israel.  It is the height of folly for us to give in to the nations of the world even over as insignificant an item as a shoelace.  We have the Torah, and we have a task to fulfill in this world -- to be a holy nation, and sons to God may He be blessed. And to fulfill that task we don't need to request permission from anyone, nor should we apologize to anyone -- nor should be expect from the nations of the world anything but enmity, until the arrival of our righteous Mashiach, may he be revealed soon!
  
−
{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Shelach|Shelach||}}
+
 
 +
{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Korach|Korach|Devar/5769/Balak|Balak}}
 
{{devar}}
 
{{devar}}

Latest revision as of 10:45, 3 July 2009


בשם ה', אל עולם (בראשית כא,לג)


Chukat 5769 - חוקת תשס"ט
English text below
Send me feedback

עברית

וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ, אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם…  (במדבר כ:יד)

וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי -- פֶּן-בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ  (שם יח)

בדרך לארץ הקודש, בני ישראל נאלצו לעבור דרך ארצות שונות, וביניהן ארץ אדום. משה רבינו מראה לנו את הדרך הנימוסית לבקש רשות לעבור בארץ נכרייה. הוא מבקש מן השליט המקומי רשות לבוא בארצו. ופותח ב"כה אמר אחיך ישראל", להזכירם שהם בני דוד. והמשיך "וירדו אבותינו מצרימה" להזכירם את כל תולדות עם ישראל, ושאינם מעוניינים כלל בכיבוש ארץ אדום.

אבל האדומיים לא הרשו לבני ישראל לעבור בארצם -- אפילו לאחר שהבטיחו שלא יהרסו את הדרכים ואף יקנו מי השתייה שלהם. לא די שסירבו לאשר להם מעבר -- אלא באו לקראתם במלחמה. והסיפור חוזר על עצמו עם סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן -- ובמקרים האלה, ישראל ניצח את אויביהם הבלתי צפויים.

וכן לדורות. אומות העולם אינם צריכים סיבה מוצדקת לבוא נגדנו במלחמה ולנסות לחסל אותנו, או לעכב בעדנו. מספיק להם השנאה המתמדת שלהם -- כלפי ה' וכלפי עמו ישראל. זו כסילות מוחלטת מצידנו כשמוותרים לאומות העולם אפילו על שרוך נעל. יש לנו תורה, ויש לנו תפקיד בעולם הזה -- להיות גוי קדוש ובנים למקום ברוך הוא. ולמלא תפקיד זה, לא נזקקים לרשות מאף אחד בעולם, ולא להתנצל לאף אחד -- ומאומות העולם נמשיך לצפות לאיבה, עד בוא משיח צדקנו, במהרה יתגלה!


English

And Moses sent messengers from Kadesh unto the king of Edom…  (Num 20:14)
And Edom said unto him: 'Thou shalt not pass through me, lest I come out with the sword against thee.'  (ibid 18)

On the way to the holy Land, the Children of Israel had to pass through various lands, among them the land of Edom. Moshe our Teacher shows us the polite manner of requesting permission to pass through foreign lands. He requests permission from the local ruler to pass through his land. And he opens with "so says your brother Israel", to remind them that they are cousins. And he continues with "our forefathers descended to Egypt" to remind them the history of the Children of Israel, and that they have no desire whatsoever to conquer the land of Edom.

But the Edomites did not give permission to pass through their land -- even after the Children of Israel promised not to ruin the roads, and to pay for their drinking water. It wasn't enough for the Edomites to refuse them passage -- they even came after them in battle. And this story repeats itself with Sichon the king of the Emorites and Og king of Bashan -- and in all instances, the Israelites beat their unexpected enemies.

And so through the generations. The nations of the world don't need a good reason to wage war against us and to try to obliterate us, or to impede us. Sufficient for them their ongoing hatred -- towards God and towards His people Israel. It is the height of folly for us to give in to the nations of the world even over as insignificant an item as a shoelace. We have the Torah, and we have a task to fulfill in this world -- to be a holy nation, and sons to God may He be blessed. And to fulfill that task we don't need to request permission from anyone, nor should we apologize to anyone -- nor should be expect from the nations of the world anything but enmity, until the arrival of our righteous Mashiach, may he be revealed soon!



Top: Devar Prev: Korach Next: Balak



Send Ron feedback on this essay.



Entire site copyright © Ron Aaron, all rights reserved. No permission to copy or otherwise use this material is granted.


Retrieved from "https://ronware.org/w/index.php?title=Devar/5769/Chukat&oldid=5348"