Actions

Difference between revisions of "Devar/5769/Reeh"

From RonWareWiki

< Devar‎ | 5769
(New page: {{subst: :Devar/Latest}})
 
 
(22 intermediate revisions by the same user not shown)
Line 4: Line 4:
  
 
{{bismilla}}
 
{{bismilla}}
−
{{header|Ekev 5769|עקב תשס"ט}}
+
{{header|Reeh 5769|ראה תשס"ט}}
  
 
{{hebrew}}
 
{{hebrew}}
 +
{{pasuqh|רַק הַדָּם, לֹא תֹאכֵלוּ:  עַל-הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ, כַּמָּיִם.|p/pt/pt0512.htm#16|דברים יב:טז}}
  
−
{{pasuqh|וַיְעַנְּךָ, וַיַּרְעִבֶךָ, וַיַּאֲכִלְךָ אֶת-הַמָּן אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ, וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ:  לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ, כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם -- כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-ה', יִחְיֶה הָאָדָם |p/pt/pt0508.htm#2|דברים ח:ג}}
 
  
−
{{heb|בימינו מאוד מקובל להשתעבד למעסיק כלשהו; לעבוד שעות אין-ספור אפילו ללא תגמול, ולהזניח את הצד האנושי של החיים.  בני זוג ושאר המשפחה וגם חברים -- כולם מוזנחים על ידי העובד המסור.  וכל כך למה?  כי מפחדים לאבד פרנסה, או צריכים יותר ממון -- ודבר זה יכול לגורם לבעיות חמורות באורך החיים של האדם.}}
+
{{heb|ובהמשך: '''רַק חֲזַק, לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם, כִּי הַדָּם, הוּא הַנָּפֶשׁ; וְלֹא-תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ, עִם-הַבָּשָׂר.''' {{hcite|p/pt/pt0512.htm#23|דברים יב:כג}} '''לֹא, תֹּאכְלֶנּוּ: עַל-הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ, כַּמָּיִם.''' {{hcite|p/pt/pt0512.htm#24|דברים יב:כד}} '''רַק אֶת-דָּמוֹ, לֹא תֹאכֵל:  עַל-הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ, כַּמָּיִם.''' {{hcite|p/pt/pt0515.htm#23|דברים טו:כג}}.  בכמה מקומות חוזרת התורה בפרשתנו על איסור אכילת דם.}}
  
−
{{heb|הפסוק שלנו בא ללמדנו שאף על פי שהלחם חשוב מאוד, שנאמר '''וְלֶחֶם, לְבַב-אֱנוֹשׁ יִסְעָד''' {{hcite|p/pt/pt26a4.htm#15|תהילים קד:טו}} -- בכל זאת, אין האדם חי אלא על פי דבר ה' ישתבח שמו.  הריצה אחר הכסף והחפצים מרחקת את האדם ממקור חייו, מן התורה.  אומנם נכון שעל העובד לעבוד בכל כוחו {{hcite|i/d113n.htm#11|ראה הל' שכירות יג:יא}}  -- אבל אינו רשאי להשתעבד למעסיקו. שרשות נתונה לאדם למכור עצמו לעבדות רק אם העני ביותר עד שלא נשאר לו אפילו בגד {{hcite|i/c501n.htm#3|ראה הל' עבדים א:ג}}! כי התורה אומרת '''כִּי-עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; לֹא יִמָּכְרוּ, מִמְכֶּרֶת עָבֶד''' {{hcite|p/pt/pt0325.htm#42|ויקרא כה:מב}}.  }}
+
{{heb|הדם גם מופיע בזבח: '''וְדַם-זְבָחֶיךָ, יִשָּׁפֵךְ עַל-מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ…''' {{hcite|p/pt/pt0512.htm#27|דברים יב:כז}}.  אולי '''כִּי הַדָּם, הוּא הַנָּפֶשׁ''' {{hcite|p/pt/pt0512.htm#23|דברים יב:כג}}, והזבחים באים לכפר על עוונות שהם כמן פגמים נפשיים.  על כל פנים, איסור אכילת הדם הרי הוא מוחלט, ולכן מכשירים את הבשר על ידי מליחה לפני שמכינים אותו לאכילה.}}
  
−
{{heb|כאשר משתעבדים למעסיק בשר ודם, כאילו פורקים מעלינו עול מלכות שמים ואומרים שרק כך אפשר לחיות.  אבל התורה נותנת לנו עצה חזקה ומפורשת בפסוק שלנו: שלא על ידי מאמצינו בלבד משיגים את מחייתנו -- אלא גם על ידי רחמיו של אדוננו, הקדוש ברוך הוא, שממית ומחייה ומצמיח קרן ישועה.  יהי רצון מלפניו שתצמיח לנו קרן ישועה בקרוב, ונפרוק עול האומות מעלינו, ונזכה לפרוק מעלינו גם את עול העבדות שמביאים על עצמינו.}}
+
{{heb|דבר שאינו מוכר כל כך בימינו אף על פי שהוא הלכה למעשה, הוא "חליטה".  הרמב"ם מגדיר את הנושא כך: '''אֵין הַבָּשָׂר יוֹצֶא מִידֵי דָּמוֹ אֵלָא אִם כֵּן מוֹלְחוֹ יָפֶה יָפֶה, וּמְדִיחוֹ יָפֶה יָפֶה.  כֵּיצַד עוֹשֶׂה: מֵדִיחַ הַבָּשָׂר תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מוֹלְחוֹ יָפֶה יָפֶה, וּמַנִּיחוֹ בְּמִלְחוֹ כְּדֵי הִלּוּךְ מִיל; וְאַחַר כָּךְ מְדִיחוֹ יָפֶה יָפֶה, עַד שֶׁיֵּצְאוּ הַמַּיִם זַכִּים; וּמַשְׁלִיכוֹ מִיָּד לְתוֹךְ מַיִם רוֹתְחִין, אֲבָל לֹא לְפוֹשְׁרִין -- כְּדֵי שֶׁיִּתְלַבַּן מִיָּד, וְלֹא יֵצֵא דָּם''' {{hcite|i/5206n.htm#10|הל' מאכלות אסורות ו:י}}.  כלומר, שמליחה כשלעצמה אינה מספקת להוציא את כל הדם מן הבשר. אלא, חייבים לחלוט את הבשר במים רותחים ואחר כך ישים בסיר הבישול.  אפשר גם לצלות על האש ללא חליטה.}}
 +
 
 +
{{heb|כשאוכלים בשר מבושלת שלא עברה את תהליך החליטה, אוכלים גם דם התמצית שפרש לתוך התבשיל -- ואם אוכלים כזית או יותר מאותו הדם, חייבים מלקות מן התורה. {{hcite|i/5206n.htm#4|הל' מאכלות אסורות ו:ד}} לכן עלינו להיזהר ביותר בהכנת תבשילי הבשר שמכינים להנאתנו. '''לֹא, תֹּאכְלֶנּוּ -- לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ, כִּי-תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'.'''{{hcite|p/pt/pt0512.htm#25|דברים כג:כה}}
 +
}}
  
  
 
{{english}}
 
{{english}}
  
−
{{pasuq|And He afflicted thee, and suffered thee to hunger, and fed thee with manna, which thou knewest not, neither did thy fathers know; that He might make thee know that man doth not live by bread only, but by every thing that proceedeth out of the mouth of the LORD doth man live|p/pt/pt0508.htm#2|Deut 8:3}}  
+
{{pasuq|Only ye shall not eat the blood; thou shalt pour it out upon the earth as water|p/pt/pt0512.htm#16|Deut 12:16}}
 +
 
 +
The Torah continues: '''Only be steadfast in not eating the blood; for the blood is the life; and thou shalt not eat the life with the flesh''' {{hcite|p/pt/pt0512.htm#23|Deut 12:23}} '''Thou shalt not eat it; thou shalt pour it out upon the earth as water''' {{hcite|p/pt/pt0512.htm#24|Deut 12:24}} '''Only thou shalt not eat the blood thereof; thou shalt pour it out upon the ground as water''' {{hcite|p/pt/pt0515.htm#23|Deut 15:23}}.  In several different places in our ''parasha'' the Torah speaks of the prohibition against eating blood.
  
−
It is very commonly accepted for one to devote oneself excessively to an employer; to work uncounted hours, even without compensation, and to ignore the human side of one's life.  One's spouse and the rest of the family, and even friends are all ignored by the dedicated employee.  Why?  Because of fear of losing a job, or because of the need for more money -- and this can cause serious problems in the personal arena.
+
Blood also appears as part of the offering service: '''and the blood of thy sacrifices shall be poured out against the altar of the LORD thy God…''' {{hcite|p/pt/pt0512.htm#27|Deut 12:27}}.  Perhaps '''for the blood is the life''' {{hcite|p/pt/pt0512.htm#23|Deut 12:23}}, and the offerings are brought to bring atonement for sins, which are a kind of spiritual defect.  In any case, the prohibition against eating blood is absolute, and therefore we prepare meat with salt (to draw out the blood) before preparing it for eating.
  
−
Our verse comes to teach us  that even though bread is very important, as it states, '''and bread that stayeth man's heart''' {{hcite|p/pt/pt26a4.htm#15|Psalms 104:15}} -- nevertheless, man only lives by God's utterance, may He be praised.  Running after money and possessions distances man from the source of his life, from the Torah.  It is indeed true that a worker must work with all his strength {{hcite|i/d113n.htm#11|see Laws of Employment 13:11}} -- but he is not permitted to enslave himself to his employer.  The Torah gives permission for a man to enslave himself only if he has become so poor he doesn't even have clothes {{hcite|i/c501n.htm#3|see Laws of Slaves 1:3}}! Because the Torah states, '''For they are My servants, whom I brought forth out of the land of Egypt; they shall not be sold as bondmen''' {{hcite|p/pt/pt0325.htm#42|Lev 25:42}}.
+
Something which is less well known in our days, though it is practical ''halachah'', is "chalita".  The Rambam explains the matter like this:  '''Meat does not become free of blood except one salt it very well, and rinse it very well.  What does one do?  First rinse the meat, then salt if very well and leave it covered in the salt for the length of time it takes to walk a ''mil''.  Then he must wash it very well, until the rinse water is clear.  And then he must toss the meat into boiling water (but not lukewarm water) so that it immediately becomes whitened and blood not leave the meat''' {{hcite|i/5206n.htm#10|Laws of Forbidden Foods 6:10}}. That is to say that salting alone is insufficient to remove all the blood from the meat.  Rather, we must do "chalita" on the meat in boiling water first, and only afterwards put it in the cooking pot. It is also possible to grill over a flame, without "chalita" first.
  
−
When we enslave ourselves to a flesh and blood employer, it is as though we have thrown off the yoke of the Kingship of Heaven and are stating that only so is it possible to live.  But the Torah is giving us strong and explicit advice in our verse: that not by our efforts alone do we achieve a living -- rather, also by the mercy of our Master, the Holy One blessed is He, Who causes death and brings back to life, and causes the hope of salvation to flourish.  May it be His will that soon we see the hope of salvation, and throw off the yoke of the nations, and merit also to throw off the yoke of our self-imposed serfdom.
+
When we eat meat which was cooked in a pot without first having undergone "chalita", we are also eating the "residual blood" which escaped from the meat into the cooked dish -- and if we ate an olive's bulk or more of that blood, we are liable for the punishment of "stripes", from the Torah.  {{hcite|i/5206n.htm#4|Laws of Forbidden Foods 6:4}}.  Therefore we must be extremely careful when preparing meat dishes for our enjoyment.  As the Torah says, '''Thou shalt not eat it; that it may go well with thee, and with thy children after thee, when thou shalt do that which is right in the eyes of the LORD.''' {{hcite|p/pt/pt0512.htm#25|Deut 23:25}}.
  
−
{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Vaetchanan|Vaetchanan||}}
+
{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Ekev|Ekev|Devar/5769/Shoftim|Shoftim}}
 
{{devar}}
 
{{devar}}

Latest revision as of 10:52, 21 August 2009


בשם ה', אל עולם (בראשית כא,לג)


Reeh 5769 - ראה תשס"ט
English text below
Send me feedback

עברית

רַק הַדָּם, לֹא תֹאכֵלוּ: עַל-הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ, כַּמָּיִם.  (דברים יב:טז)


ובהמשך: רַק חֲזַק, לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם, כִּי הַדָּם, הוּא הַנָּפֶשׁ; וְלֹא-תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ, עִם-הַבָּשָׂר.  (דברים יב:כג) לֹא, תֹּאכְלֶנּוּ: עַל-הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ, כַּמָּיִם.  (דברים יב:כד) רַק אֶת-דָּמוֹ, לֹא תֹאכֵל: עַל-הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ, כַּמָּיִם.  (דברים טו:כג). בכמה מקומות חוזרת התורה בפרשתנו על איסור אכילת דם.

הדם גם מופיע בזבח: וְדַם-זְבָחֶיךָ, יִשָּׁפֵךְ עַל-מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ…  (דברים יב:כז). אולי כִּי הַדָּם, הוּא הַנָּפֶשׁ  (דברים יב:כג), והזבחים באים לכפר על עוונות שהם כמן פגמים נפשיים. על כל פנים, איסור אכילת הדם הרי הוא מוחלט, ולכן מכשירים את הבשר על ידי מליחה לפני שמכינים אותו לאכילה.

דבר שאינו מוכר כל כך בימינו אף על פי שהוא הלכה למעשה, הוא "חליטה". הרמב"ם מגדיר את הנושא כך: אֵין הַבָּשָׂר יוֹצֶא מִידֵי דָּמוֹ אֵלָא אִם כֵּן מוֹלְחוֹ יָפֶה יָפֶה, וּמְדִיחוֹ יָפֶה יָפֶה. כֵּיצַד עוֹשֶׂה: מֵדִיחַ הַבָּשָׂר תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מוֹלְחוֹ יָפֶה יָפֶה, וּמַנִּיחוֹ בְּמִלְחוֹ כְּדֵי הִלּוּךְ מִיל; וְאַחַר כָּךְ מְדִיחוֹ יָפֶה יָפֶה, עַד שֶׁיֵּצְאוּ הַמַּיִם זַכִּים; וּמַשְׁלִיכוֹ מִיָּד לְתוֹךְ מַיִם רוֹתְחִין, אֲבָל לֹא לְפוֹשְׁרִין -- כְּדֵי שֶׁיִּתְלַבַּן מִיָּד, וְלֹא יֵצֵא דָּם  (הל' מאכלות אסורות ו:י). כלומר, שמליחה כשלעצמה אינה מספקת להוציא את כל הדם מן הבשר. אלא, חייבים לחלוט את הבשר במים רותחים ואחר כך ישים בסיר הבישול. אפשר גם לצלות על האש ללא חליטה.

כשאוכלים בשר מבושלת שלא עברה את תהליך החליטה, אוכלים גם דם התמצית שפרש לתוך התבשיל -- ואם אוכלים כזית או יותר מאותו הדם, חייבים מלקות מן התורה.  (הל' מאכלות אסורות ו:ד) לכן עלינו להיזהר ביותר בהכנת תבשילי הבשר שמכינים להנאתנו. לֹא, תֹּאכְלֶנּוּ -- לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ, כִּי-תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'. (דברים כג:כה)


English

Only ye shall not eat the blood; thou shalt pour it out upon the earth as water  (Deut 12:16)

The Torah continues: Only be steadfast in not eating the blood; for the blood is the life; and thou shalt not eat the life with the flesh  (Deut 12:23) Thou shalt not eat it; thou shalt pour it out upon the earth as water  (Deut 12:24) Only thou shalt not eat the blood thereof; thou shalt pour it out upon the ground as water  (Deut 15:23). In several different places in our parasha the Torah speaks of the prohibition against eating blood.

Blood also appears as part of the offering service: and the blood of thy sacrifices shall be poured out against the altar of the LORD thy God…  (Deut 12:27). Perhaps for the blood is the life  (Deut 12:23), and the offerings are brought to bring atonement for sins, which are a kind of spiritual defect. In any case, the prohibition against eating blood is absolute, and therefore we prepare meat with salt (to draw out the blood) before preparing it for eating.

Something which is less well known in our days, though it is practical halachah, is "chalita". The Rambam explains the matter like this: Meat does not become free of blood except one salt it very well, and rinse it very well. What does one do? First rinse the meat, then salt if very well and leave it covered in the salt for the length of time it takes to walk a mil. Then he must wash it very well, until the rinse water is clear. And then he must toss the meat into boiling water (but not lukewarm water) so that it immediately becomes whitened and blood not leave the meat  (Laws of Forbidden Foods 6:10). That is to say that salting alone is insufficient to remove all the blood from the meat. Rather, we must do "chalita" on the meat in boiling water first, and only afterwards put it in the cooking pot. It is also possible to grill over a flame, without "chalita" first.

When we eat meat which was cooked in a pot without first having undergone "chalita", we are also eating the "residual blood" which escaped from the meat into the cooked dish -- and if we ate an olive's bulk or more of that blood, we are liable for the punishment of "stripes", from the Torah.  (Laws of Forbidden Foods 6:4). Therefore we must be extremely careful when preparing meat dishes for our enjoyment. As the Torah says, Thou shalt not eat it; that it may go well with thee, and with thy children after thee, when thou shalt do that which is right in the eyes of the LORD.  (Deut 23:25).


Top: Devar Prev: Ekev Next: Shoftim



Send Ron feedback on this essay.



Entire site copyright © Ron Aaron, all rights reserved. No permission to copy or otherwise use this material is granted.


Retrieved from "https://ronware.org/w/index.php?title=Devar/5769/Reeh&oldid=5551"