Actions

Difference between revisions of "Devar/5770/Sukkot"

From RonWareWiki

< Devar‎ | 5770
(New page: {{subst: :Devar/Latest}})
 
 
(7 intermediate revisions by the same user not shown)
Line 1: Line 1:
−
<!--  
+
<!--  
 
vim: tw=0 ft=Wikipedia
 
vim: tw=0 ft=Wikipedia
 
-->
 
-->
  
 
{{bismilla}}
 
{{bismilla}}
−
{{header|Haazinu 5770|האזינו תש"ע}}
+
{{header|Sukkot 5770|סוכות תש"ע}}
  
 
{{hebrew}}
 
{{hebrew}}
−
{{pasuqh|שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל, עַד, ה' אֱלֹהֶיךָ|p/pt/pt1314.htm#2|הושע יד:ב}}
+
{{pasuqh|אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים…|i/2700n.htm#42|הל' תפילה, סדר התפילה מב}}
  
−
{{heb|ההפטרה של השבוע נותנת לשבת הזאת את שמה הנפוצה, "שבת שובה".  לא קשה להבין למה הפסוקים האלה נבחרו להיקרא בשבת שבין ראש השנה לבין יום הכיפורים, שהרי הם קריאה לעם ישראל לחזור בתשובה.}}
+
{{heb|בכל יום-טוב, הברכה האמצעית של תפילת העמידה מתחילה במילים האלה.  הודיה לה' יתברך על אשר בחר בנו מכל אומות העולם.  כיצד בחר בנו, ומה משמעות הבחירה הזאת?}}
  
−
{{heb|אבל מה היא התשובה? הרמב"ם פותח כך את הלכות תשובה: '''…שֶׁיָּשׁוּב הַחוֹטֶא מֵחֶטְאוֹ לִפְנֵי ה', וְיִתְוַדֶּה''' {{hcite|i/1500n.htm|הל' תשובה, פתיחה}}.  בהלכה הראשונה שם: '''כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין עֲשֵׂה בֵּין לֹא תַעֲשֶׂה -- אִם עָבַר אָדָם עַל אַחַת מֵהֶן, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה -- כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיָשׁוּב מֵחֶטְאוֹ, חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא''' {{hcite|i/1501n.htm#1|הל' תשובה א:א}}. ומצות וידוי כלולה במניין המצוות שבהקדמת ספרו {{hcite|i/0001n.htm#73|מצוות עשה ע"ג}} -- ואילו "תשובה" לא מופיעה במניין. הסיבה שלא כללה במניין היא, שמצות תשובה הנה מצווה שכוללת מצוות אחרות.  למשל, וידוי בפה על חטאו שחטא. }}
+
{{heb|הברכה ממשיכה: '''וְרָצִיתָ בָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת, וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ'''.  הוא ייחד אותנו לו, לעבוד אותו -- במעמד הר סיני, בו נתן לנו את התורה והמצוות.  קידש אותנו  -- כמו שחתן מקדש כלה.  קידושין מתבצעים כאשר החתן נותן דבר שווה פרוטה או יותר לכלה, והכלה מקבלת את המתנה על מנת להיות מיוחדת לבעלה. כך הקדוש ברוך הוא נתן לנו את תורתו -- שהיא שווה חיי העולם הבא, וקיבלנו אותה עלינו לנצח.  }}
  
−
{{heb|במהשך הוא מברר מהות התשובה: '''וּמַה הִיא הַתְּשׁוּבָה -- הוּא שֶׁיַּעֲזֹב הַחוֹטֶא חֶטְאוֹ, וִיסִירֶנּוּ מִמַּחְשַׁבְתּוֹ וְיִגְמֹר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ עוֹד…  וְכֵן יִתְנַחַם עַל שֶׁעָבַר… וְיָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם…  וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בִּשְׂפָתָיו, וְלוֹמַר עִנְיָנוֹת אֵלּוּ שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ''' {{hcite|i/1502n.htm#3|הל' תשובה ב:ג}}. כך תהליך התשובה: קודם כל, יכיר שחטא ויעזוב את עצם החטא ואפילו הרהורים על החטא.  שנית, שיחליט באמת שלא לחטוא באותו החטא, יביע חרטה על אשר חטא. ולבסוף יתוודה במילים מפורשות על חטאו והחלטתו.}}
+
{{heb|משמעות הבחירה היא שאנו כביכול נשואים לה', אשת נעריו  -- ותורתו שקיבלנו עלינו כ"כתובה" היא מפרטת את כל תנאי היחסים שבינינו.  וכמו שאין האישה מגרשת את בעלה, כך אין עם ישראל יכול "לגרש" את ה' מלהיות אלוהיו. וכן הוא אומר: '''כֹּה אָמַר ה', זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ -- לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה''' {{hcite|p/pt/pt1102.htm#2|ירמיהו ב:ב}}. שהוא מתייחס אלינו כאל כלתו האהובה, שאף על פי שזנתה -- עדיין אהובה היא ורצויה אצלו, אם רק תעזוב את דרכה הרעה. כך אנו אצל הקדוש ברוך הוא.}}
−
 
 
−
{{heb|כל כך למה?  לא היינו חושבים שברגע שעזב את החטא וגמר בלבו שלא לחטוא עוד -- עד שה' עצמו יודע עליו שחזר מחטאו -- שזה מספיק?  התורה אומרת שלא, זה לא מספיק!  כי יצרו שלאדם גובר עליו, והוא אפילו לא ער לזה. כדי להחדיר עמוק לתוך הכרתו שלא יעשה עוד את אותו המעשה שעשה, הוא חייב להיזכר, לחשוב, לגמור בלבו, להתחרט, והביע בפה וגם לשמוע באוזניו -- כדי שכל חושיו ישתתפו בתהליך ויחזקו את יצרו הטוב להתגבר על יצרו הרע.}}
 
−
 
 
−
{{heb|יהי רצון שהשנה, כולנו נחזור בתשובה אמתית -- '''וְיַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמַחְשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה''' {{hcite|i/1503n.htm#7|הל' תשובה ג:ז}}.}}
 
  
 
{{english}}
 
{{english}}
−
{{pasuq|Return, O Israel, unto the LORD thy God; for thou hast stumbled in thine iniquity|p/pt/pt1314.htm#2|Hosea 14:2}}
+
{{pasuq|You have chosen us among all nations…|i/2700n.htm#42|Laws of Prayer, Order of Prayer 42}}
−
 
 
−
This week's ''haftarah'' is the source for the common name of this ''shabbat'', "''shabbat shuva''" (sabbath of 'return').  It is not difficult to understand why these verses were chosen to be read on the ''shabbat'' between ''rosh hashanah'' and ''yom hakippurim'': they are a call to the Jewish people to return from sin and repent.
 
−
 
 
−
But what is "''teshuvah''" (repentance, return)?  The Rambam begins the Laws of Repentance like this: '''…that the sinner repent of his sin before God, and confess''' {{hcite|i/1500n.htm|Laws of Repentance, Introduction}}.  In the first ''halacha'' there he says: '''All the commandments in the Torah, whether positive or negative -- if a person transgressed one of them, whether willingly or accidentally -- when he repents and turns away from his sin, he must confess before God may He be blessed'''  {{hcite|i/1501n.htm#1|Laws of Repentance 1:1}}.  The commandment of "confession" is included in the enumeration of the commandments in the introduction of his book {{hcite|i/0001n.htm#73|Positive Commandments 73}} -- while "repentance" does not appear in the list.  The reason he did not include it in the enumeration is that repentance includes a number of other commandments.  For example, the verbal confession of the sin he committed.
 
  
−
Farther on, he clarifies what "repentance" is: '''What is "repentance"?  That the sinner abandon his sin, and remove it from his mind, and resolve in his heart never to repeat it… and also regret what he did… so that the One who knows all secrets would testify of him that he will not ever return to that sin… and he must confess verbally, and say these things he resolved in his heart''' {{hcite|i/1502n.htm#3|Laws of Repentance 2:3}}.  This is the process of repentance:  first of all, he must recognize that he sinned, and abandon the act of sinning and even thinking about the sin.  Second, he must truly resolve not to repeat the sin, and express remorse for what he had done.  Finally, he must completely and verbally confess his sin and his resolution.
+
On every festival, the middle blessing of the ''amidah'' prayer begins with these words.  Thanksgiving to God may He be blessed, for having chosen us among all the nations of the world.  How did He choose us, and what is the meaning of our having been chosen?
  
−
Why such a process?  Wouldn't we have thought, that once he abandoned his sin and resolved not to repeat it -- so sincerely that God Himself knows of him that he repented his sin -- that would be sufficient? The Torah says "no, that's not enough"!  Because one's inclination to evil overpowers him, and he is not even aware of it.  In order to make his resolution to not repeat his sin sink deep into his conciousness, he has to remember, and think, and resolve in his heart, and regret, and express verbally and also hear with his ears -- so that all his senses participate in the process and strengthen his inclination to do good so it can overpower his inclination to do evil.
+
The blessing continues: '''…and desired us above all tongues, and sanctified us with Your commandments, and drew us closer, our King, to Your worship'''.  He set us apart for himself, to worship Him -- at the giving of the Torah on Mount Sinai, when He gave us the Torah and commandments.  He sanctified us -- just as a groom sanctifies his bride. Marriage sanctification occurs when the groom gives the bride something worth at least a ''perutah'', and the bride accepts it in order to be set apart for her groom.  So did the Holy One, blessed is He, give us His Torah -- which is worth the World to Come, and we accepted it upon us forever.
  
−
May it be His will that this year we all return in true repentance -- '''and each of you abandon his evil path, and his bad thoughts''' {{hcite|i/1503n.htm#7|Laws of Repentance 3:4}}.
+
The meaning of our having been chosen is that we are married to God, so to speak, the bride of His youth -- and His Torah, which we accepted upon us as a ''ketuba'' details all the conditions of the relation between us.  And just as a wife may not initiate a divorce against her husband, so too Israel cannot "divorce" Him from being our God.  And so it says: '''Thus saith the LORD: I remember for thee the affection of thy youth, the love of thine espousals; how thou wentest after Me in the wilderness, in a land that was not sown''' {{hcite|p/pt/pt1102.htm#2|Jer 2:2}}.  He relates to us, so to speak, as if we were his beloved bride. Who even though she strayed -- nevertheless is still loved and desired by Him, if only she were to abandon her bad ways.  So too are we with the Holy One, blessed is He.
  
−
{{nav|Devar|Devar|Devar/5770/Rosh Hashanah|Rosh Hashanah||}}
+
{{nav|Devar|Devar|Devar/5770/Haazinu|Haazinu|Devar/5770/Shemini Atseret|Shemini Atseret}}
 
{{devar}}
 
{{devar}}

Latest revision as of 23:02, 8 October 2009


בשם ה', אל עולם (בראשית כא,לג)


Sukkot 5770 - סוכות תש"ע
English text below
Send me feedback

עברית

אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים…  (הל' תפילה, סדר התפילה מב)

בכל יום-טוב, הברכה האמצעית של תפילת העמידה מתחילה במילים האלה. הודיה לה' יתברך על אשר בחר בנו מכל אומות העולם. כיצד בחר בנו, ומה משמעות הבחירה הזאת?

הברכה ממשיכה: וְרָצִיתָ בָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת, וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ. הוא ייחד אותנו לו, לעבוד אותו -- במעמד הר סיני, בו נתן לנו את התורה והמצוות. קידש אותנו -- כמו שחתן מקדש כלה. קידושין מתבצעים כאשר החתן נותן דבר שווה פרוטה או יותר לכלה, והכלה מקבלת את המתנה על מנת להיות מיוחדת לבעלה. כך הקדוש ברוך הוא נתן לנו את תורתו -- שהיא שווה חיי העולם הבא, וקיבלנו אותה עלינו לנצח.

משמעות הבחירה היא שאנו כביכול נשואים לה', אשת נעריו -- ותורתו שקיבלנו עלינו כ"כתובה" היא מפרטת את כל תנאי היחסים שבינינו. וכמו שאין האישה מגרשת את בעלה, כך אין עם ישראל יכול "לגרש" את ה' מלהיות אלוהיו. וכן הוא אומר: כֹּה אָמַר ה', זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ -- לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה  (ירמיהו ב:ב). שהוא מתייחס אלינו כאל כלתו האהובה, שאף על פי שזנתה -- עדיין אהובה היא ורצויה אצלו, אם רק תעזוב את דרכה הרעה. כך אנו אצל הקדוש ברוך הוא.

English

You have chosen us among all nations…  (Laws of Prayer, Order of Prayer 42)

On every festival, the middle blessing of the amidah prayer begins with these words. Thanksgiving to God may He be blessed, for having chosen us among all the nations of the world. How did He choose us, and what is the meaning of our having been chosen?

The blessing continues: …and desired us above all tongues, and sanctified us with Your commandments, and drew us closer, our King, to Your worship. He set us apart for himself, to worship Him -- at the giving of the Torah on Mount Sinai, when He gave us the Torah and commandments. He sanctified us -- just as a groom sanctifies his bride. Marriage sanctification occurs when the groom gives the bride something worth at least a perutah, and the bride accepts it in order to be set apart for her groom. So did the Holy One, blessed is He, give us His Torah -- which is worth the World to Come, and we accepted it upon us forever.

The meaning of our having been chosen is that we are married to God, so to speak, the bride of His youth -- and His Torah, which we accepted upon us as a ketuba details all the conditions of the relation between us. And just as a wife may not initiate a divorce against her husband, so too Israel cannot "divorce" Him from being our God. And so it says: Thus saith the LORD: I remember for thee the affection of thy youth, the love of thine espousals; how thou wentest after Me in the wilderness, in a land that was not sown  (Jer 2:2). He relates to us, so to speak, as if we were his beloved bride. Who even though she strayed -- nevertheless is still loved and desired by Him, if only she were to abandon her bad ways. So too are we with the Holy One, blessed is He.


Top: Devar Prev: Haazinu Next: Shemini Atseret



Send Ron feedback on this essay.



Entire site copyright © Ron Aaron, all rights reserved. No permission to copy or otherwise use this material is granted.


Retrieved from "https://ronware.org/w/index.php?title=Devar/5770/Sukkot&oldid=5730"