Actions

Difference between revisions of "Devar/5770/Toldot"

From RonWareWiki

< Devar‎ | 5770
(New page: {{subst: :Devar/Latest}})
 
 
(10 intermediate revisions by the same user not shown)
Line 4: Line 4:
  
 
{{bismilla}}
 
{{bismilla}}
−
{{header|Chayei Sarah 5770|חיי שרה תש"ע}}
+
{{header|Toldot 5770|תולדות תש"ע}}
  
 
{{hebrew}}
 
{{hebrew}}
−
{{pasuqh|וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים -- שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה|p/pt/pt0123.htm#1|בראשית כג:א}}
+
{{pasuqh|וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים|p/pt/pt0126.htm#14|בראשית כו:יד}}
  
−
{{heb|שם הפרשה "חיי שרה", נשמע לנו מוזר -- שהרי היא פותחת במות שרה ולא באירועי-חייה.  ורבותינו דרשו:  '''יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה (תהילים לז:יח). כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים. בת כ' כבת ז' לנוי, בת ק' כבת עשרים שנה לחטא''' <small>[http://www.tsel.org/torah/midrashraba/chaisara.html מדרש רבה בראשית, חיי שרה]</small>.  דרשו שלהודיע על תמימותה התורה האריכה בביטוי משונה הזה. והמשיכו רבותינו: '''מה צורך לומר "שני חיי שרה" באחרונה? לומר לך שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעולם הזה ולעולם הבא'''.}}
+
{{heb|אמר שלמה בחכמתו: '''מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ''' {{hcite|p/pt/pt3101.htm#9|קהלת א:ט}}. על מה קינאוהו פלשתים? על הצלחתו. ירד לגור בגרר עקב מצוקה גדולה -- רק הוא ואנשיו וביתו.  ובבוא הזמן, '''וַיִּגְדַּל, הָאִישׁ''' {{hcite|p/pt/pt0126.htm#13|בראשית כו:יג}}.  לא די שהצליח בעסקיו, אלא שאשתו '''טוֹבַת מַרְאֶה''', ואבימלך לא הצליח לקחתה ממנו.}}
  
−
{{heb|כבר מזמן נהגו העם לבקר בקברי הצדיקים ולהתפלל אצלם.  ומערת המכפלה שבחברון, בה קוברו אברהם ושרה, הוא אחד האתרים הקדושים הדרושים ביותר אצל הציבור הרחב.  שם הולכים לבקש רחמים ולהתפלל עבור כל צרכי הפרט.  אבל מורנו הרמב"ם כתב בפירוש: '''וְהַצַּדִּיקִים, אֵין בּוֹנִים לָהֶם נֶפֶשׁ עַל קִבְרוֹתֵיהֶן -- דִּבְרֵיהֶם הֶם זִכְרוֹנָם.  וְלֹא יִפְנֶה אָדָם לְבַקַּר הַקְּבָרוֹת''' {{hcite|i/e404n.htm#4|הל' אבל ד:ד}}.  כי הצדיק הנחיל לנו את חכמתו וכל מפעלו, בעודנו חי -- על ידי דבריו ומעשיו הטובים.  לאחר שהלך לעולמו, שוב אינו פועל בעולם הזה, אלא על ידי אותן המילים בהן השפיע על הזולת בחייו. ולכן אין תועלת לבקר אצל קברות הצדיקים (שגם ייתכן שהם בכלל לא קבורים שם, ומה עוד -- שזה קרוב לדרישה מן המתים, שהיא אסורה מן התורה).}}
+
{{heb|וכן לדורות.  כשהיהודים החלו לחזור לנחלתם לפני מעט יותר ממאה שנה, הארץ הייתה שממה ועזובה.  שעליה אמר הסופר האמריקאי מארק טוויין בשנת תרכ"ח: '''שממה… לא ראינו אף בן אדם אחד בכל הדרך'''. אף שליט מוסלמי אחד לא שם ירושלים בירתו.  והארץ הקדושה נשארה בידי גויים ערלי-הלב, שלא חפצו בה ולא השגיחו עליה כלל.  אך כאשר בניה שבו אט אט לגבולם, פרחה וצמחה -- והיא הפכה שוב לארץ חפץ, גם לצוררי ישראל.}}
−
 
 
−
{{heb|דרשת רבותינו מלמדת אותנו שהתורה מדברת על שני עולמות: העולם הזה, והעולם הבא.  בעולם הזה אנו מצווים במצוות אדון הכל, ומשתדלים כמיטב יכולתנו למלא אחר רצונו יתברך.  ובעולם הבא, שאין בו לא ישיבה ולא עמידה (כי אין בו גוף ולא כל צורכי הגוף כלל) מקבלים את השכר על פעולתנו בעולם הזה.  שרה מילאה את חייה בגמילות חסדים והכנסת אורחים, ועזרה לבעלה להביא אורה לעולם הזה. יהי זכרה ברוך.}}
 
  
 +
{{heb|חשוב לכל יהודי לדעת ולהבין שאין קינאת חלק ניכר מן הגויים ושנאתם כלפינו נובעים רק מהצלחתנו ומלבם הרעה.  אלא ה' בחמלתו עלינו נתן להם את התפקיד הזה. למען לא נתור אחרי טעויותיהם ולמען נשאר עם בדד יישב. כי ככל שלוחצים עלינו יותר, ערפנו מתקשה כלפיהם, וחוזרים אליו יתברך שמו, ומבקשים רחמים מלפניו.}}
  
 
{{english}}
 
{{english}}
−
{{pasuq|And the life of Sarah was a hundred and seven and twenty years; these were the years of the life of Sarah|p/pt/pt0123.htm#1|Gen 23:1}}
+
{{pasuq|And he had possessions of flocks, and possessions of herds, and a great household; and the Philistines envied him|p/pt/pt0126.htm#14|Gen 26:14}}
−
 
 
−
The name of our portion, translated as "the life of Sarah", sounds odd to us -- since it opens with Sarah's death, and not with any life-events of hers. Our Sages expounded: '''The LORD knoweth the days of them that are wholehearted; and their inheritance shall be for ever (Psa 37:18).  Just as they are wholehearted, so are their years whole.  At twenty she was as pretty as a seven year old; at one-hundred, as free of sin as a twenty year old'''  <small>[http://www.tsel.org/torah/midrashraba/chaisara.html Midrash Rabbah Bereshit, Chayei Sarah]</small>.  They expounded that the Torah used this odd wording for Sarah's age to inform us of her purity.  And our Sages continue: '''What need is there to say "the years of the life of Sarah" again at the end?  To inform you that the life of the righteous is precious to God both in this world and in the next world'''.
 
  
−
For a long time the people have had the custom of visiting the grave-sites of the righteous and praying there.  The Cave of the Machpelah in Chevron, in which Abraham and Sarah were buried, is one of the most sought after holy sites among the general public.  There they go to request mercy and to pray for their individual needs.  But our teacher the Rambam wrote explicitly: '''We do not erect memorials on the graves of the righteous -- their words are their memorials.  Nor should one visit graves.''' {{hcite|i/e404n.htm#4|Laws of Mourning 4:4}}. This is because the righteous bequeaths us his wisdom and deeds, while he is alive -- through his words and good deeds.  After his death, he no longer acts in this world except through those words with which he influenced others while he was alive.  And therefore there is no benefit to visiting the graves of the righteous (additionally, it is possible they are not even buried in that grave; and further: it is close to "asking of the dead", which is forbidden by the Torah).
+
Solomon in his wisdom stated: '''That which hath been is that which shall be, and that which hath been done is that which shall be done; and there is nothing new under the sun''' {{hcite|p/pt/pt3101.htm#9|Ecc 1:9}}. What did the Philistines envy him for? For his success.  He descended to dwell in Gerar because of great hardship -- just he, his men and his household.  And with the passage of time, '''the man waxed great''' {{hcite|p/pt/pt0126.htm#13|Gen 26:13}}. Not only did he succeed in his business endeavors, but his wife was '''fair to look upon''', and Avimelech was unable to take her away.
  
−
Our Sages' exposition teaches us that the Torah speaks of two worlds: this world and the next world.  In this world we are commanded with the Master of the World's commandments, and we try our best to fulfill His will, may He be blessed.  And in the next world, where there is neither sitting nor standing (because there is no body nor any bodily needs whatsoever) we receive the reward for our action in this world.  Sarah filled her life with deeds of kindness, with hospitality and with helping her husband bring light into this world.  May her memory be blessed.
+
And so through the generations.  When the Jews started returning to their inheritance somewhat more than a hundred years ago, the Land was desolate and deserted.  The American author Mark Twain wrote about it in 1867: '''a desolation… we never saw a human being on the whole route'''.  Not one Muslim ruler made Jerusalem his capital.  And the Holy Land remained in the hands of the hard-hearted Gentiles, who did not desire her nor pay her any attention.  But when her sons began slowly to return to their borders, she blossomed and grew -- and she once more became a desirable Land, even to the enemies of the Jews.
  
 +
It is important for every Jew to know and to understand that the jealousy and hatred of a substantial portion of the Gentiles towards us does not only derive from our success and from their evil hearts.  Rather God in His mercy upon us gave them that job.  This, in order that we not stray after their erroneous ways, and in order that we remain a nation which dwells alone.  For the more they oppress us, the more stiff-necked we become towards them; and the more we return to Him may He be blessed, and plead for mercy from Him.
  
−
{{nav|Devar|Devar|Devar/5770/Vayera|Vayera||}}
+
{{nav|Devar|Devar|Devar/5770/Chayei Sarah|Chayei Sarah|Devar/5770/Vayetzei|Vayetzei}}
 
{{devar}}
 
{{devar}}

Latest revision as of 10:58, 27 November 2009


בשם ה', אל עולם (בראשית כא,לג)


Toldot 5770 - תולדות תש"ע
English text below
Send me feedback

עברית

וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים  (בראשית כו:יד)

אמר שלמה בחכמתו: מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ  (קהלת א:ט). על מה קינאוהו פלשתים? על הצלחתו. ירד לגור בגרר עקב מצוקה גדולה -- רק הוא ואנשיו וביתו. ובבוא הזמן, וַיִּגְדַּל, הָאִישׁ  (בראשית כו:יג). לא די שהצליח בעסקיו, אלא שאשתו טוֹבַת מַרְאֶה, ואבימלך לא הצליח לקחתה ממנו.

וכן לדורות. כשהיהודים החלו לחזור לנחלתם לפני מעט יותר ממאה שנה, הארץ הייתה שממה ועזובה. שעליה אמר הסופר האמריקאי מארק טוויין בשנת תרכ"ח: שממה… לא ראינו אף בן אדם אחד בכל הדרך. אף שליט מוסלמי אחד לא שם ירושלים בירתו. והארץ הקדושה נשארה בידי גויים ערלי-הלב, שלא חפצו בה ולא השגיחו עליה כלל. אך כאשר בניה שבו אט אט לגבולם, פרחה וצמחה -- והיא הפכה שוב לארץ חפץ, גם לצוררי ישראל.

חשוב לכל יהודי לדעת ולהבין שאין קינאת חלק ניכר מן הגויים ושנאתם כלפינו נובעים רק מהצלחתנו ומלבם הרעה. אלא ה' בחמלתו עלינו נתן להם את התפקיד הזה. למען לא נתור אחרי טעויותיהם ולמען נשאר עם בדד יישב. כי ככל שלוחצים עלינו יותר, ערפנו מתקשה כלפיהם, וחוזרים אליו יתברך שמו, ומבקשים רחמים מלפניו.

English

And he had possessions of flocks, and possessions of herds, and a great household; and the Philistines envied him  (Gen 26:14)

Solomon in his wisdom stated: That which hath been is that which shall be, and that which hath been done is that which shall be done; and there is nothing new under the sun  (Ecc 1:9). What did the Philistines envy him for? For his success. He descended to dwell in Gerar because of great hardship -- just he, his men and his household. And with the passage of time, the man waxed great  (Gen 26:13). Not only did he succeed in his business endeavors, but his wife was fair to look upon, and Avimelech was unable to take her away.

And so through the generations. When the Jews started returning to their inheritance somewhat more than a hundred years ago, the Land was desolate and deserted. The American author Mark Twain wrote about it in 1867: a desolation… we never saw a human being on the whole route. Not one Muslim ruler made Jerusalem his capital. And the Holy Land remained in the hands of the hard-hearted Gentiles, who did not desire her nor pay her any attention. But when her sons began slowly to return to their borders, she blossomed and grew -- and she once more became a desirable Land, even to the enemies of the Jews.

It is important for every Jew to know and to understand that the jealousy and hatred of a substantial portion of the Gentiles towards us does not only derive from our success and from their evil hearts. Rather God in His mercy upon us gave them that job. This, in order that we not stray after their erroneous ways, and in order that we remain a nation which dwells alone. For the more they oppress us, the more stiff-necked we become towards them; and the more we return to Him may He be blessed, and plead for mercy from Him.


Top: Devar Prev: Chayei Sarah Next: Vayetzei



Send Ron feedback on this essay.



Entire site copyright © Ron Aaron, all rights reserved. No permission to copy or otherwise use this material is granted.


Retrieved from "https://ronware.org/w/index.php?title=Devar/5770/Toldot&oldid=5953"