Difference between revisions of "Devar/5768/Metsora"
From RonWareWiki
< Devar | 5768
| Line 4: | Line 4: | ||
===עברית=== | ===עברית=== | ||
{{heb|'''זֹאת תּוֹרַת, הַזָּב, וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת-זֶרַע, לְטָמְאָה-בָהּ.'''}} | {{heb|'''זֹאת תּוֹרַת, הַזָּב, וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת-זֶרַע, לְטָמְאָה-בָהּ.'''}} | ||
| − | {{heb|'''וְהַדָּוָה, בְּנִדָּתָהּ, וְהַזָּב אֶת-זוֹבוֹ, לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה; וּלְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם-טְמֵאָה.''' {{hcite|p/pt/pt0315.htm|ויקרא טו:לב-לג}}}} | + | {{heb|'''וְהַדָּוָה, בְּנִדָּתָהּ, וְהַזָּב אֶת-זוֹבוֹ, לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה; וּלְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם-טְמֵאָה.''' {{hcite|p/pt/pt0315.htm#32|ויקרא טו:לב-לג}}}} |
| − | {{heb|רוב חוקות הטומאה והטהרה | + | {{heb|רוב חוקות הטומאה והטהרה אינם מעשיים בזמננו זה, כל עוד בית המקדש אינו קיים, וכוהנים לא עובדים בתוכו בטהרה. בכל זאת, יש מצווה תדירה אחת מכלל מצוות הטהרה, שנוגעת בכל זוג נשוי אף בזמן הזה -- והיא טבילה האישה בתום תקופת נידתה.}} |
| − | {{heb|הסיבה שהמצווה הזאת עדיין פעילה למרות | + | {{heb|הסיבה שהמצווה הזאת עדיין פעילה למרות שהמקדש לא קיים, היא פשוטה. ראשית כל, אין המצווה הזאת תלויה במקדש, שהרי הנידה לא מביאה קרבן. בנוסף, הבועל נידה חייב כרת: '''המערה בה, בין כדרכה בין שלא כדרכה -- חייב כרת''' {{hcite|i/5104.htm#4|הל' איסורי ביאה ד:א}}. ואיסור כזה לא מופיע בשאר טומאות הגוף -- כלומר, שטומאת אחד גורמת איסור כרת לזולת.}} |
| + | {{heb|ואף אל פי שהרבה דיו נפשך כדי להסביר את המצווה הזאת, אינה קשה להבנה באמת, ורמז בזה הרמב"ם גם במיקום הסבר המצווה הזאת ב"ספר הקדושה" שבמשנה תורה. היא: ''' אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם, אלא לפרוש מן העריות והביאות האסורות ''' {{hcite|i/5122.htm#17|הל' איסורי ביאה כב:יז}}. ו: '''לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה, ולהרגיל עצמו בקדושה יתרה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה כדי להינצל מהן''' {{hcite|i/5122.htm#18|הל' איסורי ביאה כב:יח}}. זאת אומרת שתכלית המצווה היא לעזור לנו לכוף את יצרנו ולעמוד במשימה שלנו להיות עם קדוש.}} | ||
===English=== | ===English=== | ||
Revision as of 09:55, 11 April 2008
עברית
זֹאת תּוֹרַת, הַזָּב, וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת-זֶרַע, לְטָמְאָה-בָהּ.
וְהַדָּוָה, בְּנִדָּתָהּ, וְהַזָּב אֶת-זוֹבוֹ, לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה; וּלְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם-טְמֵאָה. (ויקרא טו:לב-לג)
רוב חוקות הטומאה והטהרה אינם מעשיים בזמננו זה, כל עוד בית המקדש אינו קיים, וכוהנים לא עובדים בתוכו בטהרה. בכל זאת, יש מצווה תדירה אחת מכלל מצוות הטהרה, שנוגעת בכל זוג נשוי אף בזמן הזה -- והיא טבילה האישה בתום תקופת נידתה.
הסיבה שהמצווה הזאת עדיין פעילה למרות שהמקדש לא קיים, היא פשוטה. ראשית כל, אין המצווה הזאת תלויה במקדש, שהרי הנידה לא מביאה קרבן. בנוסף, הבועל נידה חייב כרת: המערה בה, בין כדרכה בין שלא כדרכה -- חייב כרת (הל' איסורי ביאה ד:א). ואיסור כזה לא מופיע בשאר טומאות הגוף -- כלומר, שטומאת אחד גורמת איסור כרת לזולת.
ואף אל פי שהרבה דיו נפשך כדי להסביר את המצווה הזאת, אינה קשה להבנה באמת, ורמז בזה הרמב"ם גם במיקום הסבר המצווה הזאת ב"ספר הקדושה" שבמשנה תורה. היא: אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם, אלא לפרוש מן העריות והביאות האסורות (הל' איסורי ביאה כב:יז). ו: לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה, ולהרגיל עצמו בקדושה יתרה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה כדי להינצל מהן (הל' איסורי ביאה כב:יח). זאת אומרת שתכלית המצווה היא לעזור לנו לכוף את יצרנו ולעמוד במשימה שלנו להיות עם קדוש.
English
| Top: Devar | Prev: Tazria |
Send Ron feedback on this essay.
Entire site copyright © Ron Aaron, all rights reserved. No permission to copy or otherwise use this material is granted.