Difference between revisions of "Devar/5769/Vayeshev"
From RonWareWiki
< Devar | 5769
| Line 6: | Line 6: | ||
{{pasuqh|וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים|p/pt/pt0137.htm#34|בראשית לז:לד}} | {{pasuqh|וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים|p/pt/pt0137.htm#34|בראשית לז:לד}} | ||
| + | {{heb|יעקב אבינו קיבל קשה מאד את הבשורה הרעה אודות בנו. בהמשך הוא אומר: '''כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה'''. לומר שלפחות באותה שעה, לא חשב שיוכל לעזוב את אבלו לעולם. '''וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ, אָבִיו'''. אבל אנו יודעים שבנו עודנו חי -- ולא רק חי, אלא מצליח מאד. וכל זמן שבנו עולה מעלה מעלה בחשיבות ובהשפעה במצרים, יעקב יורד ממדרגתו הנעלה של נביא, ולא יודע שבנו חי וקיים.}} | ||
| + | |||
| + | {{heb|ציוו חכמים ואמרו: '''אל יתקשה אדם על מתו יתר מדיי -- שנאמר "אַל-תִּבְכּוּ לְמֵת, וְאַל-תָּנֻדוּ לוֹ" {{hcite|p/pt/pt1122.htm#10|ירמיהו כב:י}}, כלומר יתר מדיי: שזה הוא מנהגו של עולם; והמצער עצמו על מנהג העולם, הרי זה טיפש. אלא כיצד יעשה -- שלושה לבכי, שבעה להספד, שלושים יום לתספורת ולשאר החמישה''' {{hcite|i/e413.htm#12|הל' אבל יג:יב}}. זה הוא מנהג הכשר באבלות.}} | ||
| + | |||
| + | {{heb|ומתוך שציער את עצמו יתר מן המידה, ניטלה נבואתו ממנו: '''שְׁאֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת, אֵלָא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה''' {{hcite|i/1107n.htm#8|הל' יסודי התורה ז:ח}}, ולא נודע לו שבנו עדיין חי. }} | ||
| + | |||
| + | {{heb|רואים מה חשיבותה של הדרך האמצעית בבין כל המידות. אפילו נביא בישראל שסוטה מן הדרך האמצעי, סובל את ההשלכות. לכן חשוב תמיד לזכור זאת, ולהשתדל לתקן עצמנו ללכת בדרך ה', היא דרך האמצעית.}} | ||
{{english}} | {{english}} | ||
Revision as of 10:44, 19 December 2008
עברית
וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים (בראשית לז:לד)
יעקב אבינו קיבל קשה מאד את הבשורה הרעה אודות בנו. בהמשך הוא אומר: כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה. לומר שלפחות באותה שעה, לא חשב שיוכל לעזוב את אבלו לעולם. וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ, אָבִיו. אבל אנו יודעים שבנו עודנו חי -- ולא רק חי, אלא מצליח מאד. וכל זמן שבנו עולה מעלה מעלה בחשיבות ובהשפעה במצרים, יעקב יורד ממדרגתו הנעלה של נביא, ולא יודע שבנו חי וקיים.
ציוו חכמים ואמרו: אל יתקשה אדם על מתו יתר מדיי -- שנאמר "אַל-תִּבְכּוּ לְמֵת, וְאַל-תָּנֻדוּ לוֹ" (ירמיהו כב:י), כלומר יתר מדיי: שזה הוא מנהגו של עולם; והמצער עצמו על מנהג העולם, הרי זה טיפש. אלא כיצד יעשה -- שלושה לבכי, שבעה להספד, שלושים יום לתספורת ולשאר החמישה (הל' אבל יג:יב). זה הוא מנהג הכשר באבלות.
ומתוך שציער את עצמו יתר מן המידה, ניטלה נבואתו ממנו: שְׁאֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת, אֵלָא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה (הל' יסודי התורה ז:ח), ולא נודע לו שבנו עדיין חי.
רואים מה חשיבותה של הדרך האמצעית בבין כל המידות. אפילו נביא בישראל שסוטה מן הדרך האמצעי, סובל את ההשלכות. לכן חשוב תמיד לזכור זאת, ולהשתדל לתקן עצמנו ללכת בדרך ה', היא דרך האמצעית.
English
And Jacob rent his garments, and put sackcloth upon his loins, and mourned for his son many days (Gen 37:34)
| Top: Devar | Prev: Toldot |
Send Ron feedback on this essay.
Entire site copyright © Ron Aaron, all rights reserved. No permission to copy or otherwise use this material is granted.