Difference between revisions of "Devar/5770/Haazinu"
From RonWareWiki
< Devar | 5770
Line 15: | Line 15: | ||
{{heb|במהשך הוא מברר מהות התשובה: '''וּמַה הִיא הַתְּשׁוּבָה -- הוּא שֶׁיַּעֲזֹב הַחוֹטֶא חֶטְאוֹ, וִיסִירֶנּוּ מִמַּחְשַׁבְתּוֹ וְיִגְמֹר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ עוֹד… וְכֵן יִתְנַחַם עַל שֶׁעָבַר… וְיָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם… וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בִּשְׂפָתָיו, וְלוֹמַר עִנְיָנוֹת אֵלּוּ שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ''' {{hcite|i/1502n.htm#3|הל' תשובה ב:ג}}. כך תהליך התשובה: קודם כל, יכיר שחטא ויעזוב את עצם החטא ואפילו הרהורים על החטא. שנית, שיחליט באמת שלא לחטוא באותו החטא, יביע חרטה על אשר חטא. ולבסוף יתוודה במילים מפורשות על חטאו והחלטתו.}} | {{heb|במהשך הוא מברר מהות התשובה: '''וּמַה הִיא הַתְּשׁוּבָה -- הוּא שֶׁיַּעֲזֹב הַחוֹטֶא חֶטְאוֹ, וִיסִירֶנּוּ מִמַּחְשַׁבְתּוֹ וְיִגְמֹר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ עוֹד… וְכֵן יִתְנַחַם עַל שֶׁעָבַר… וְיָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם… וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בִּשְׂפָתָיו, וְלוֹמַר עִנְיָנוֹת אֵלּוּ שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ''' {{hcite|i/1502n.htm#3|הל' תשובה ב:ג}}. כך תהליך התשובה: קודם כל, יכיר שחטא ויעזוב את עצם החטא ואפילו הרהורים על החטא. שנית, שיחליט באמת שלא לחטוא באותו החטא, יביע חרטה על אשר חטא. ולבסוף יתוודה במילים מפורשות על חטאו והחלטתו.}} | ||
− | {{heb|כל כך למה? לא היינו חושבים שברגע שעזב את החטא וגמר בלבו שלא לחטוא עוד, עד שה' עצמו יודע עליו שחזר מחטאו -- שזה מספיק? | + | {{heb|כל כך למה? לא היינו חושבים שברגע שעזב את החטא וגמר בלבו שלא לחטוא עוד, עד שה' עצמו יודע עליו שחזר מחטאו -- שזה מספיק? התורה אומרת שלא, זה לא מספיק! כי יצרו שלאדם גובר עליו, והוא אפילו לא ער לזה. כדי להחדיר עמוק לתוך הכרתו שלא יעשה עוד את אותו המעשה שעשה, הוא חייב להיזכר, לחשוב, לגמור בלבו, להתחרט, והביע בפה וגם לשמוע באוזניו -- כדי שכל חושיו ישתתפו בתהליך ויחזקו את יצרו הטוב להתגבר על יצרו הרע.}} |
+ | |||
+ | יהי רצון שהשנה, כולנו נחזור בתשובה אמתית -- '''וְיַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמַחְשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה''' {{hcite|i/1503n.htm#7|הל' תשובה ג:ז}} | ||
{{english}} | {{english}} |
Revision as of 10:21, 25 September 2009
עברית
שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל, עַד, ה' אֱלֹהֶיךָ (הושע יד:ב)
ההפטרה של השבוע נותנת לשבת הזאת את שמה הנפוצה, "שבת שובה". לא קשה להבין למה הפסוקים האלה נבחרו להיקרא בשבת שבין ראש השנה לבין יום הכיפורים, שהרי הם קריאה לעם ישראל לחזור בתשובה.
אבל מה היא התשובה? הרמב"ם פותח כך את הלכות תשובה: …שֶׁיָּשׁוּב הַחוֹטֶא מֵחֶטְאוֹ לִפְנֵי ה', וְיִתְוַדֶּה (הל' תשובה, פתיחה). בהלכה הראשונה שם: כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין עֲשֵׂה בֵּין לֹא תַעֲשֶׂה -- אִם עָבַר אָדָם עַל אַחַת מֵהֶן, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה -- כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיָשׁוּב מֵחֶטְאוֹ, חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא (הל' תשובה א:א). ומצוות ווידוי כלולה במניין המצוות שבהקדמת ספרו (מצוות עשה ע"ג) -- ואילו "תשובה" לא מופיעה במניין. הסיבה שלא כללה במניין היא, שמצוות תשובה הנה מצווה שכוללת מצוות אחרות. למשל, ווידוי בפה על חטאו שחטא.
במהשך הוא מברר מהות התשובה: וּמַה הִיא הַתְּשׁוּבָה -- הוּא שֶׁיַּעֲזֹב הַחוֹטֶא חֶטְאוֹ, וִיסִירֶנּוּ מִמַּחְשַׁבְתּוֹ וְיִגְמֹר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ עוֹד… וְכֵן יִתְנַחַם עַל שֶׁעָבַר… וְיָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם… וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בִּשְׂפָתָיו, וְלוֹמַר עִנְיָנוֹת אֵלּוּ שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ (הל' תשובה ב:ג). כך תהליך התשובה: קודם כל, יכיר שחטא ויעזוב את עצם החטא ואפילו הרהורים על החטא. שנית, שיחליט באמת שלא לחטוא באותו החטא, יביע חרטה על אשר חטא. ולבסוף יתוודה במילים מפורשות על חטאו והחלטתו.
כל כך למה? לא היינו חושבים שברגע שעזב את החטא וגמר בלבו שלא לחטוא עוד, עד שה' עצמו יודע עליו שחזר מחטאו -- שזה מספיק? התורה אומרת שלא, זה לא מספיק! כי יצרו שלאדם גובר עליו, והוא אפילו לא ער לזה. כדי להחדיר עמוק לתוך הכרתו שלא יעשה עוד את אותו המעשה שעשה, הוא חייב להיזכר, לחשוב, לגמור בלבו, להתחרט, והביע בפה וגם לשמוע באוזניו -- כדי שכל חושיו ישתתפו בתהליך ויחזקו את יצרו הטוב להתגבר על יצרו הרע.
יהי רצון שהשנה, כולנו נחזור בתשובה אמתית -- וְיַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמַחְשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה (הל' תשובה ג:ז)
English
Top: Devar | Prev: Rosh Hashanah |
Send Ron feedback on this essay.
Entire site copyright © Ron Aaron, all rights reserved. No permission to copy or otherwise use this material is granted.