Actions

Difference between revisions of "Devar/5770/Shemini Atseret"

From RonWareWiki

< Devar‎ | 5770
Line 13: Line 13:
 
{{heb|ושם הוא מוסיף: '''וְכִשְׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, חַיָּב לְהַאֲכִיל לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה עִם שְׁאָר הָעֲנִיִּים הָאֲמֵלָלִים. אֲבָל מִי שֶׁנּוֹעֵל דַּלְתוֹת חֲצֵרוֹ וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ, וְאֵינוּ מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה לָעֲנִיִּים וּלְמָרֵי נֶפֶשׁ -- אֵין זוֹ שִׂמְחַת מִצְוָה, אֵלָא שִׂמְחַת כְּרֵסוֹ'''.  }}
 
{{heb|ושם הוא מוסיף: '''וְכִשְׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, חַיָּב לְהַאֲכִיל לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה עִם שְׁאָר הָעֲנִיִּים הָאֲמֵלָלִים. אֲבָל מִי שֶׁנּוֹעֵל דַּלְתוֹת חֲצֵרוֹ וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ, וְאֵינוּ מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה לָעֲנִיִּים וּלְמָרֵי נֶפֶשׁ -- אֵין זוֹ שִׂמְחַת מִצְוָה, אֵלָא שִׂמְחַת כְּרֵסוֹ'''.  }}
  
{{heb|יש צד נוסף לשמחה: '''איזה הוא עשיר - השמח בחלקו''' <small>(משנה אבות ד:א)</small>.  מה זאת אומרת?  שכל מה שיש לצדיק, קיבל ביושר וביגיעתו -- ויודע שלא עשק ולא גזל, ושכל שיש לו בצדק נמצא אצלו.  ולכן, בין אם יש לו מעט בין אם יש לו הרבה, ישמח בחלקו.  וכאשר אוכל את סעודות החג, אינו אוכל לבדו אלא מזמין את מי שאין לו, ומשמחו -- ובכך משמח את בוראו יתברך, ונמצא שעבד את השם בשמחת החג בשלמותה.}}
+
{{heb|יש צד נוסף לשמחה: '''איזה הוא עשיר? השמח בחלקו''' <small>(משנה אבות ד:א)</small>.  מה זאת אומרת?  שכל מה שיש לצדיק, קיבל ביושר וביגיעתו -- ויודע שלא עשק ולא גזל, ושכל שיש לו בצדק נמצא אצלו.  ולכן, בין אם יש לו מעט בין אם יש לו הרבה, הוא שמח בחלקו.  כאשר הוא אוכל את סעודות החג, אינו אוכל לבדו אלא מזמין את מי שאין לו, ומשתף אותו בחלקו ומשמחו -- ובכך משמח את בוראו יתברך, ונמצא שעבד את השם בשמחת החג בשלמותה.}}
  
  
Line 20: Line 20:
 
{{pasuq|And thou shalt rejoice in thy feast|p/pt/pt0516.htm#14|Deut 16:14}}
 
{{pasuq|And thou shalt rejoice in thy feast|p/pt/pt0516.htm#14|Deut 16:14}}
  
 +
What is being referred to here?  On the one hand, the Torah is talking about the bringing of additional peace-offerings beyond what is required {{hcite|i/9201n.htm#4|Laws of Festival Offerings 1:4}}.  But we do not currently have the ability to bring such offerings -- is then the commandment of "rejoicing" expired?  No!  There is still a commandment of "rejoicing" -- the "family celebration" -- such that the men drink wine and eat meat, the women receive new clothes and jewelry, and the children get treats and so forth {{hcite|i/3406n.htm#16|Laws of Holiday Rest 6:16}}.
 +
 +
There, he adds: '''And when he eats and drinks, he must feed the convert, the orphan and the widow as well as all other destitude and miserable people.  But he who locks his courtyard doors and eats and drinks only he and his children and wife, and doesn't feed give drink to the poor and embittered -- that is not the "rejoicing" of the commandment, but rather the "rejoicing" of his own stomach'''.
 +
 +
There is another side to "rejoicing": '''Who is rich?  The one who is happy with his lot''' <small>(Mishna Avoth 4:1)</small>.  What does that mean?  That whatever the righteous person has, he got honestly and by his own efforts -- and he knows that he didn't oppress or steal from anyone, and that whatever he has, is justly his. Therefore, whether he has much or little, he is happy with his lot.  When he eats his holiday meal, he doesn't eat by himself, rather he invites one who doesn't have as much as he, and makes him a partner in his lot, and gladdens him -- and by that he gladdens his Creator may He be blessed, and ends up worshipping God with the most complete holiday joy.
  
 
{{nav|Devar|Devar|Devar/5770/Sukkot|Sukkot||}}
 
{{nav|Devar|Devar|Devar/5770/Sukkot|Sukkot||}}
 
{{devar}}
 
{{devar}}

Revision as of 22:49, 8 October 2009


Shemini Atseret 5770 - שמיני עצרת תש"ע
English text below
Send me feedback

עברית

וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ  (דברים טז:יד)

על מה מדובר כאן? מצד אחד, התורה מדברת על הקרבת שלמים יתרים על החובה  (הל' חגיגה א:ד). אבל אין כעת אפשרות להביא קרבנות -- האם תמה מצוות השמחה? לא! יש מצווה של שמחה -- "חגיגה משפחתית" -- שכל איש ישתה יין ויואכל בשר, ושהנשים תקבלנה בגדים ותכשיטים חדשים, ושהקטנים יקבלו מגדניות וכדומה  (הל' שביתת יום טוב ו:טז) .

ושם הוא מוסיף: וְכִשְׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, חַיָּב לְהַאֲכִיל לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה עִם שְׁאָר הָעֲנִיִּים הָאֲמֵלָלִים. אֲבָל מִי שֶׁנּוֹעֵל דַּלְתוֹת חֲצֵרוֹ וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ, וְאֵינוּ מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה לָעֲנִיִּים וּלְמָרֵי נֶפֶשׁ -- אֵין זוֹ שִׂמְחַת מִצְוָה, אֵלָא שִׂמְחַת כְּרֵסוֹ.

יש צד נוסף לשמחה: איזה הוא עשיר? השמח בחלקו (משנה אבות ד:א). מה זאת אומרת? שכל מה שיש לצדיק, קיבל ביושר וביגיעתו -- ויודע שלא עשק ולא גזל, ושכל שיש לו בצדק נמצא אצלו. ולכן, בין אם יש לו מעט בין אם יש לו הרבה, הוא שמח בחלקו. כאשר הוא אוכל את סעודות החג, אינו אוכל לבדו אלא מזמין את מי שאין לו, ומשתף אותו בחלקו ומשמחו -- ובכך משמח את בוראו יתברך, ונמצא שעבד את השם בשמחת החג בשלמותה.


English

And thou shalt rejoice in thy feast  (Deut 16:14)

What is being referred to here? On the one hand, the Torah is talking about the bringing of additional peace-offerings beyond what is required  (Laws of Festival Offerings 1:4). But we do not currently have the ability to bring such offerings -- is then the commandment of "rejoicing" expired? No! There is still a commandment of "rejoicing" -- the "family celebration" -- such that the men drink wine and eat meat, the women receive new clothes and jewelry, and the children get treats and so forth  (Laws of Holiday Rest 6:16).

There, he adds: And when he eats and drinks, he must feed the convert, the orphan and the widow as well as all other destitude and miserable people. But he who locks his courtyard doors and eats and drinks only he and his children and wife, and doesn't feed give drink to the poor and embittered -- that is not the "rejoicing" of the commandment, but rather the "rejoicing" of his own stomach.

There is another side to "rejoicing": Who is rich? The one who is happy with his lot (Mishna Avoth 4:1). What does that mean? That whatever the righteous person has, he got honestly and by his own efforts -- and he knows that he didn't oppress or steal from anyone, and that whatever he has, is justly his. Therefore, whether he has much or little, he is happy with his lot. When he eats his holiday meal, he doesn't eat by himself, rather he invites one who doesn't have as much as he, and makes him a partner in his lot, and gladdens him -- and by that he gladdens his Creator may He be blessed, and ends up worshipping God with the most complete holiday joy.



Top: Devar Prev: Sukkot




Send Ron feedback on this essay.




Entire site copyright © Ron Aaron, all rights reserved. No permission to copy or otherwise use this material is granted.