|
|
| Line 4: |
Line 4: |
| | | | |
| | {{bismilla}} | | {{bismilla}} |
| − | {{header|Lech Lecha 5770|לך לך תש"ע}} | + | {{header|Vayera 5770|וירא תש"ע}} |
| | | | |
| | {{hebrew}} | | {{hebrew}} |
| − | {{pasuqh|וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ|p/pt/pt0112.htm#6|בראשית יב:ו}} | + | {{pasuqh|כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם|p/pt/pt0122.htm#17|בראשית כב:יז}} |
| − | | |
| − | {{heb|כשאברם עזב את ארצו ומולדתו, לא ידע אנה הולך -- אלא בטח בה' שאמר לו ללכת '''אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ''' {{hcite|p/pt/pt0112.htm#1|שם 1}}. וכשנכנס לארץ, לא הייתה ריקה ומוכנה לו ולמשפחתו, אלא "הכנעני אז בארץ". וה' בא אליו והוסיף לו שזאת אכן הארץ "אשר אראך", ככתוב: '''וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת''' {{hcite|p/pt/pt0112.htm#7|שם ז}} -- למרות שכבר הייתה נושבת.}}
| |
| − | | |
| − | {{heb|לאחר ירידתו למצרים ועלותו שוב אל הארץ, כתוב: '''וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַפְּרִזִּי, אָז, יֹשֵׁב בָּאָרֶץ''' {{hcite|p/pt/pt0113.htm#7|בראשית יג:ז}}. ומה כתוב מיד לפני זה? '''וַיְהִי-רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם, וּבֵין, רֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט'''. בני אותה המשפחה לא יכלו לשבת יחדיו כאחים. ובינתיים, אויביהם גדלו ועצמו. כשאברם נכנס לארץ בתחילה, לא הפריעו לו ולכל משפחתו. אבל לאחר שיצא מן הארץ והתחילו בני המשפחה לריב -- כבר נחלש האימה של תושבי הארץ כלפי משפחתו של אברם, ומה כתוב? '''וַיִּקְחוּ אֶת-לוֹט וְאֶת-רְכֻשׁוֹ בֶּן-אֲחִי אַבְרָם''' {{hcite|p/pt/pt0114.htm#12|בראשית יד:יב}}.}}
| |
| − | | |
| − | {{heb|הסיפור הזה חוזר חלילה בתולדות עמנו. אחדות לפרקים, ריב ומתח לפרקים. ותמיד האויב ממתין לזמן בו קול יעקב ייחלש וידיו ירפו. ולמרות כל זאת, מעולם ועד עולם הבטחתו של צור ישראל וגואלו הקדוש ברוך הוא עומדת לעד. ארצנו שלנו, לשעבר ארץ הכנעני. על פי ה' הורשנו אותם -- ועל פיו גורשנו ממנה -- והוחזרנו אליה באהבתו אותנו כנבואתו אלינו: '''כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת-עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח, וּמֵאֶרֶץ, מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ. וְהֵבֵאתִי אֹתָם, וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם; וְהָיוּ-לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים -- בֶּאֱמֶת, וּבִצְדָקָה.''' {{hcite|p/pt/pt2308.htm#7|זכריה ח:ז,ח}}.}}
| |
| | | | |
| | | | |
| | {{english}} | | {{english}} |
| − | {{pasuq|And the Canaanite was then in the land|p/pt/pt0112.htm#6|Gen 12:6}} | + | {{pasuq|That in blessing I will bless thee, and in multiplying I will multiply thy seed as the stars of the heaven, and as the sand which is upon the seashore|p/pt/pt0122.htm#16|Gen 22:17}} |
| − | | |
| − | When Avram left his home and family, he did not know exactly where he was going -- rather, he had faith in God, Who told him to go '''unto the land that I will show thee''' {{hcite|p/pt/pt0112.htm#1|ibid 1}}. And when he entered the Land, it was not empty and waiting for him and his family, rather "the Canaanite was then in the land". And God came to him and added that this was indeed the land "I will show thee", as it states: '''Unto thy seed will I give this land''' {{hcite|p/pt/pt0112.htm#7|ibid 7}} -- even though the land was already settled.
| |
| − | | |
| − | After he went down to Egypt and came back up to the Land, it states: '''And the Canaanite and the Perizzite dwelt then in the land''' {{hcite|p/pt/pt0113.htm#7|Gen 13:7}}. And what is written immediately before that? '''And there was a strife between the herdmen of Abram's cattle and the herdmen of Lot's cattle'''. Members of the same family could not dwell together as brothers. And in the meantime, their enemies grew and became numerous. When Avram initially entered the Land, nobody bothered him or any of his family. But after he left the Land and his family began to fight amongst themselves -- then the Canaanite's fear of them diminished. And what is then written? '''And they took Lot, Abram's brother's son, who dwelt in Sodom, and his goods, and departed''' {{hcite|p/pt/pt0114.htm#12|Gen 14:12}}.
| |
| − | | |
| − | This story repeats itself throughout the history of our people. Unity for a period, bickering and tension for a period. And always, the enemy waits for a time when the "voice of Jacob" is weakened, and his hands lose their strength. But despite all this, forever and always the promise of the Rock of Israel and their Savior, the Holy One blessed is He, eternally remains. Our Land, formerly the land of the Canaanites. By His word we dispossessed them of it -- and by His word were we exiled from it -- and we have been returned to it because of His love for us as in His prophecy to us: '''Thus saith the LORD of hosts: Behold, I will save My people from the east country, and from the west country. And I will bring them, and they shall dwell in the midst of Jerusalem; and they shall be My people, and I will be their God, in truth and in righteousness.''' {{hcite|p/pt/pt2308.htm#7|Zech 8:7,8}}
| |
| | | | |
| | | | |
| − | {{nav|Devar|Devar|Devar/5770/Noach|Noach||}} | + | {{nav|Devar|Devar|Devar/5770/Lech Lecha|Lech Lecha||}} |
| | {{devar}} | | {{devar}} |