Actions

Difference between revisions of "Devar/5769/Terumah"

From RonWareWiki

< Devar‎ | 5769
(New page: {{subst: :Devar/Latest}})
 
Line 1: Line 1:
 
{{bismilla}}
 
{{bismilla}}
{{header|Mishpatim 5769|משפטים תשס"ט}}
+
{{header|Terumah 5769|תרומה תשס"ט}}
  
 
{{hebrew}}
 
{{hebrew}}
  
 +
{{pasuqh|דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.|p/pt/pt0225.htm#2|שמות כה:ב}}
  
{{heb|התורה מזהירה אותנו שלא להתרשלשלא נשאיר דבר מסוכן חשוף לכל -- שמא יבוא אדם ויתקל וייגרם לו נזק בגללנו. החופש שלנו לפעול מוגבל כשמדובר בנזק לזולת.}}
+
{{heb|לפי פסוק זה, נראה שה' מבקש תרומת נדבה, חופשית "אשר ידבנו לבו"אבל בפסוק שלאחריו הוא אומר: '''וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם:  זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת.''' לומר שה' רוצה שיביאו דברים מאד מסוימים לבנות את המשכן. לא כל חומר מתאים לבניין בו ישכון ה'.}}
  
{{heb|ה"בור" הוא רק דוגמה -- כל דבר המזיק, אסור להשאיר אותו בלא מגן בפני שאר העםגם כלב נושך, ומכונה מסוכנת -- כל דבר שיכול להזיק, חייבים להרחיק מהישג ידם של אחרים.}}
+
{{heb|כן בעבודת ה' מחוץ למשכן -- לא כל פעולה מתאימה, לא כל דבר שנעלה על לבנו רצוי לפניו, יתברך שמולכן הוא נתן לנו את התורה עם פירושה, וצוונו לשמוע לבית דין הגדול ולעשות כהוראתם -- כי בלי הוראה כזאת, לא היינו ממלאים את רצונו של מקום אלא במקרה.}}
  
{{heb|וכן במישור המדיני -- אסור להשאיר אויב מסוכן בלא מגן כנגדו. בדבר הזה, נכשל בגדול הדרג המדיני שלנו. לא רק השאירו "שריד ופליט" לאויבינו העזתיים, אלא לא מיגנו ולא כלום, שכל יום כמעט עדיין יורים על אחינו שבדרום.}}
+
{{heb|כאשר שומעים לחז"ל וחיים לפי הוראתם, מכינים את התשתית להשראת השכינה בינינו -- '''וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם''' {{hcite|p/pt/pt0225.htm#8|שם ח}}.}}
  
{{heb|כאשר מדובר בכלב שוטה, אין מנוס מלהורגו מיד שמא יהרוג איש.  והעזתיים דומים לכלב שוטה, שאינם לא רחמנים ולא נרתעים ממותם.  הדבר שנותר לעשות הוא לחסלם לאלתר, כדי להסיר נזק מעם ישראל.}}
 
  
 
{{english}}
 
{{english}}
  
  
{{pasuq|And if a man shall open a pit, or if a man shall dig a pit and not cover it, and an ox or an ass fall therein,<br>the owner of the pit shall make it good; he shall give money unto the owner of them, and the dead beast shall be his|p/pt/pt0221.htm#33|Ex 21:33-34}}
 
  
The Torah cautions us not to be negligent.  That we should not leave something dangerous exposed for all -- lest a person encounter it and be caused damage because of us.  Our freedom to act is limited when it comes to damaging others.
+
{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Mishpatim|Mishpatim||}}
 
 
The "pit" is just an example -- anything which causes damage is forbidden to be left without some manner of protection from the public.  Even a dog which bites or a dangerous machine -- anything which may cause damage, must be distanced from the easy access of others.
 
 
 
So too in the political arena -- it is forbidden to leave a dangerous enemy without some form of guard against him.  In this matter, our politicians have failed terribly.  Not only did they leave a "remnant" of our Gazan enemies, but they also did not leave an effective guard at all, since almost every day they fire upon our brothers in the south.
 
 
 
When it comes to a rabid dog, there is no alternative but to kill it immediately lest it kill someone. The Gazans are similar to a rabid dog, as they are neither merciful nor dissuaded by their own deaths.  The only thing left for us to do is to destroy them immediately, in order to remove a danger to the Jewish people.
 
 
 
{{nav|Devar|Devar|Devar/5769/Yitro|Yitro||}}
 
 
{{devar}}
 
{{devar}}

Revision as of 10:09, 27 February 2009

Terumah 5769 - תרומה תשס"ט
English text below
Send me feedback

עברית

דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.  (שמות כה:ב)

לפי פסוק זה, נראה שה' מבקש תרומת נדבה, חופשית "אשר ידבנו לבו". אבל בפסוק שלאחריו הוא אומר: וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. לומר שה' רוצה שיביאו דברים מאד מסוימים לבנות את המשכן. לא כל חומר מתאים לבניין בו ישכון ה'.

כן בעבודת ה' מחוץ למשכן -- לא כל פעולה מתאימה, לא כל דבר שנעלה על לבנו רצוי לפניו, יתברך שמו. לכן הוא נתן לנו את התורה עם פירושה, וצוונו לשמוע לבית דין הגדול ולעשות כהוראתם -- כי בלי הוראה כזאת, לא היינו ממלאים את רצונו של מקום אלא במקרה.

כאשר שומעים לחז"ל וחיים לפי הוראתם, מכינים את התשתית להשראת השכינה בינינו -- וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם  (שם ח).


English



Top: Devar Prev: Mishpatim




Send Ron feedback on this essay.




Entire site copyright © Ron Aaron, all rights reserved. No permission to copy or otherwise use this material is granted.