|
|
| Line 4: |
Line 4: |
| | | | |
| | {{bismilla}} | | {{bismilla}} |
| − | {{header|Haazinu 5770|האזינו תש"ע}} | + | {{header|Sukkot 5770|סוכות תש"ע}} |
| | | | |
| | {{hebrew}} | | {{hebrew}} |
| − | {{pasuqh|שׁוּבָה, יִשְׂרָאֵל, עַד, ה' אֱלֹהֶיךָ|p/pt/pt1314.htm#2|הושע יד:ב}} | + | {{pasuqh||p/pt/pt1314.htm#2|הושע יד:ב}} |
| | | | |
| − | {{heb|ההפטרה של השבוע נותנת לשבת הזאת את שמה הנפוצה, "שבת שובה". לא קשה להבין למה הפסוקים האלה נבחרו להיקרא בשבת שבין ראש השנה לבין יום הכיפורים, שהרי הם קריאה לעם ישראל לחזור בתשובה.}}
| |
| − |
| |
| − | {{heb|אבל מה היא התשובה? הרמב"ם פותח כך את הלכות תשובה: '''…שֶׁיָּשׁוּב הַחוֹטֶא מֵחֶטְאוֹ לִפְנֵי ה', וְיִתְוַדֶּה''' {{hcite|i/1500n.htm|הל' תשובה, פתיחה}}. בהלכה הראשונה שם: '''כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין עֲשֵׂה בֵּין לֹא תַעֲשֶׂה -- אִם עָבַר אָדָם עַל אַחַת מֵהֶן, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה -- כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיָשׁוּב מֵחֶטְאוֹ, חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא''' {{hcite|i/1501n.htm#1|הל' תשובה א:א}}. ומצות וידוי כלולה במניין המצוות שבהקדמת ספרו {{hcite|i/0001n.htm#73|מצוות עשה ע"ג}} -- ואילו "תשובה" לא מופיעה במניין. הסיבה שלא כללה במניין היא, שמצות תשובה הנה מצווה שכוללת מצוות אחרות. למשל, וידוי בפה על חטאו שחטא. }}
| |
| − |
| |
| − | {{heb|במהשך הוא מברר מהות התשובה: '''וּמַה הִיא הַתְּשׁוּבָה -- הוּא שֶׁיַּעֲזֹב הַחוֹטֶא חֶטְאוֹ, וִיסִירֶנּוּ מִמַּחְשַׁבְתּוֹ וְיִגְמֹר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ עוֹד… וְכֵן יִתְנַחַם עַל שֶׁעָבַר… וְיָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם… וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בִּשְׂפָתָיו, וְלוֹמַר עִנְיָנוֹת אֵלּוּ שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ''' {{hcite|i/1502n.htm#3|הל' תשובה ב:ג}}. כך תהליך התשובה: קודם כל, יכיר שחטא ויעזוב את עצם החטא ואפילו הרהורים על החטא. שנית, שיחליט באמת שלא לחטוא באותו החטא, יביע חרטה על אשר חטא. ולבסוף יתוודה במילים מפורשות על חטאו והחלטתו.}}
| |
| − |
| |
| − | {{heb|כל כך למה? לא היינו חושבים שברגע שעזב את החטא וגמר בלבו שלא לחטוא עוד -- עד שה' עצמו יודע עליו שחזר מחטאו -- שזה מספיק? התורה אומרת שלא, זה לא מספיק! כי יצרו שלאדם גובר עליו, והוא אפילו לא ער לזה. כדי להחדיר עמוק לתוך הכרתו שלא יעשה עוד את אותו המעשה שעשה, הוא חייב להיזכר, לחשוב, לגמור בלבו, להתחרט, והביע בפה וגם לשמוע באוזניו -- כדי שכל חושיו ישתתפו בתהליך ויחזקו את יצרו הטוב להתגבר על יצרו הרע.}}
| |
| − |
| |
| − | {{heb|יהי רצון שהשנה, כולנו נחזור בתשובה אמתית -- '''וְיַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמַחְשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה''' {{hcite|i/1503n.htm#7|הל' תשובה ג:ז}}.}}
| |
| | | | |
| | {{english}} | | {{english}} |
| − | {{pasuq|Return, O Israel, unto the LORD thy God; for thou hast stumbled in thine iniquity|p/pt/pt1314.htm#2|Hosea 14:2}} | + | {{pasuq||p/pt/pt1314.htm#2|Hosea 14:2}} |
| − | | |
| − | This week's ''haftarah'' is the source for the common name of this ''shabbat'', "''shabbat shuva''" (sabbath of 'return'). It is not difficult to understand why these verses were chosen to be read on the ''shabbat'' between ''rosh hashanah'' and ''yom hakippurim'': they are a call to the Jewish people to return from sin and repent.
| |
| − | | |
| − | But what is "''teshuvah''" (repentance, return)? The Rambam begins the Laws of Repentance like this: '''…that the sinner repent of his sin before God, and confess''' {{hcite|i/1500n.htm|Laws of Repentance, Introduction}}. In the first ''halacha'' there he says: '''All the commandments in the Torah, whether positive or negative -- if a person transgressed one of them, whether willingly or accidentally -- when he repents and turns away from his sin, he must confess before God may He be blessed''' {{hcite|i/1501n.htm#1|Laws of Repentance 1:1}}. The commandment of "confession" is included in the enumeration of the commandments in the introduction of his book {{hcite|i/0001n.htm#73|Positive Commandments 73}} -- while "repentance" does not appear in the list. The reason he did not include it in the enumeration is that repentance includes a number of other commandments. For example, the verbal confession of the sin he committed.
| |
| − | | |
| − | Farther on, he clarifies what "repentance" is: '''What is "repentance"? That the sinner abandon his sin, and remove it from his mind, and resolve in his heart never to repeat it… and also regret what he did… so that the One who knows all secrets would testify of him that he will not ever return to that sin… and he must confess verbally, and say these things he resolved in his heart''' {{hcite|i/1502n.htm#3|Laws of Repentance 2:3}}. This is the process of repentance: first of all, he must recognize that he sinned, and abandon the act of sinning and even thinking about the sin. Second, he must truly resolve not to repeat the sin, and express remorse for what he had done. Finally, he must completely and verbally confess his sin and his resolution.
| |
| − | | |
| − | Why such a process? Wouldn't we have thought, that once he abandoned his sin and resolved not to repeat it -- so sincerely that God Himself knows of him that he repented his sin -- that would be sufficient? The Torah says "no, that's not enough"! Because one's inclination to evil overpowers him, and he is not even aware of it. In order to make his resolution to not repeat his sin sink deep into his conciousness, he has to remember, and think, and resolve in his heart, and regret, and express verbally and also hear with his ears -- so that all his senses participate in the process and strengthen his inclination to do good so it can overpower his inclination to do evil.
| |
| | | | |
| − | May it be His will that this year we all return in true repentance -- '''and each of you abandon his evil path, and his bad thoughts''' {{hcite|i/1503n.htm#7|Laws of Repentance 3:4}}.
| |
| | | | |
| − | {{nav|Devar|Devar|Devar/5770/Rosh Hashanah|Rosh Hashanah||}} | + | {{nav|Devar|Devar|Devar/5770/Haazinu|Haazinu||}} |
| | {{devar}} | | {{devar}} |