|
|
| Line 4: |
Line 4: |
| | | | |
| | {{bismilla}} | | {{bismilla}} |
| − | {{header|Toldot 5770|תולדות תש"ע}} | + | {{header|Vayetzei 5770|ויצא תש"ע}} |
| | | | |
| | {{hebrew}} | | {{hebrew}} |
| | {{pasuqh|וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים|p/pt/pt0126.htm#14|בראשית כו:יד}} | | {{pasuqh|וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים|p/pt/pt0126.htm#14|בראשית כו:יד}} |
| | | | |
| − | {{heb|אמר שלמה בחכמתו: '''מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ''' {{hcite|p/pt/pt3101.htm#9|קהלת א:ט}}. על מה קינאוהו פלשתים? על הצלחתו. ירד לגור בגרר עקב מצוקה גדולה -- רק הוא ואנשיו וביתו. ובבוא הזמן, '''וַיִּגְדַּל, הָאִישׁ''' {{hcite|p/pt/pt0126.htm#13|בראשית כו:יג}}. לא די שהצליח בעסקיו, אלא שאשתו '''טוֹבַת מַרְאֶה''', ואבימלך לא הצליח לקחתה ממנו.}}
| |
| − |
| |
| − | {{heb|וכן לדורות. כשהיהודים החלו לחזור לנחלתם לפני מעט יותר ממאה שנה, הארץ הייתה שממה ועזובה. שעליה אמר הסופר האמריקאי מארק טוויין בשנת תרכ"ח: '''שממה… לא ראינו אף בן אדם אחד בכל הדרך'''. אף שליט מוסלמי אחד לא שם ירושלים בירתו. והארץ הקדושה נשארה בידי גויים ערלי-הלב, שלא חפצו בה ולא השגיחו עליה כלל. אך כאשר בניה שבו אט אט לגבולם, פרחה וצמחה -- והיא הפכה שוב לארץ חפץ, גם לצוררי ישראל.}}
| |
| − |
| |
| − | {{heb|חשוב לכל יהודי לדעת ולהבין שאין קינאת חלק ניכר מן הגויים ושנאתם כלפינו נובעים רק מהצלחתנו ומלבם הרעה. אלא ה' בחמלתו עלינו נתן להם את התפקיד הזה. למען לא נתור אחרי טעויותיהם ולמען נשאר עם בדד יישב. כי ככל שלוחצים עלינו יותר, ערפנו מתקשה כלפיהם, וחוזרים אליו יתברך שמו, ומבקשים רחמים מלפניו.}}
| |
| | | | |
| | {{english}} | | {{english}} |
| | {{pasuq|And he had possessions of flocks, and possessions of herds, and a great household; and the Philistines envied him|p/pt/pt0126.htm#14|Gen 26:14}} | | {{pasuq|And he had possessions of flocks, and possessions of herds, and a great household; and the Philistines envied him|p/pt/pt0126.htm#14|Gen 26:14}} |
| | | | |
| − | Solomon in his wisdom stated: '''That which hath been is that which shall be, and that which hath been done is that which shall be done; and there is nothing new under the sun''' {{hcite|p/pt/pt3101.htm#9|Ecc 1:9}}. What did the Philistines envy him for? For his success. He descended to dwell in Gerar because of great hardship -- just he, his men and his household. And with the passage of time, '''the man waxed great''' {{hcite|p/pt/pt0126.htm#13|Gen 26:13}}. Not only did he succeed in his business endeavors, but his wife was '''fair to look upon''', and Avimelech was unable to take her away.
| + | {{nav|Devar|Devar|Devar/5770/Toldot|Toldot||}} |
| − | | |
| − | And so through the generations. When the Jews started returning to their inheritance somewhat more than a hundred years ago, the Land was desolate and deserted. The American author Mark Twain wrote about it in 1867: '''a desolation… we never saw a human being on the whole route'''. Not one Muslim ruler made Jerusalem his capital. And the Holy Land remained in the hands of the hard-hearted Gentiles, who did not desire her nor pay her any attention. But when her sons began slowly to return to their borders, she blossomed and grew -- and she once more became a desirable Land, even to the enemies of the Jews.
| |
| − | | |
| − | It is important for every Jew to know and to understand that the jealousy and hatred of a substantial portion of the Gentiles towards us does not only derive from our success and from their evil hearts. Rather God in His mercy upon us gave them that job. This, in order that we not stray after their erroneous ways, and in order that we remain a nation which dwells alone. For the more they oppress us, the more stiff-necked we become towards them; and the more we return to Him may He be blessed, and plead for mercy from Him.
| |
| − | | |
| − | {{nav|Devar|Devar|Devar/5770/Chayei Sarah|Chayei Sarah||}} | |
| | {{devar}} | | {{devar}} |