Difference between revisions of "Devar/5770/Tsav"
From RonWareWiki
< Devar | 5770
(Created page with '<!-- vim: tw=0 ft=Wikipedia --> {{bismilla}} {{header|Tsav (Pesach) 5770|צו (פסח) תש"ע}} {{hebrew}} {{pasuqh|מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלַּתּוֹר…') |
|||
| Line 9: | Line 9: | ||
{{pasuqh|מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלַּתּוֹרָה לְסַפַּר בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן|i/3507n.htm#1|הל' חמץ ומצה ז:א}} | {{pasuqh|מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלַּתּוֹרָה לְסַפַּר בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן|i/3507n.htm#1|הל' חמץ ומצה ז:א}} | ||
| − | {{heb|חג המצות תש"ע בא עלינו לטובה ב"ה בעוד כמה ימים. שוב נקרא את ההגדה, שוב נשתה ארבע כוסות יין, שוב נסעד לשובע ונואכל מלוא קומתנו מצה. סיפור ההגדה אינו רק | + | {{heb|חג המצות תש"ע בא עלינו לטובה ב"ה בעוד כמה ימים. שוב נקרא את ההגדה, שוב נשתה ארבע כוסות יין, שוב נסעד לשובע ונואכל מלוא קומתנו מצה. סיפור ההגדה אינו רק לילדים קטנים: '''וְאַף עַל פִּי שְׁאֵין לוֹ בֵּן, אַפִלּוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים -- חַיָּבִים לְסַפַּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם''' {{hcite|i/3507n.htm#2|שם ב}}. מאחר שכולם כבר מכירים את הסיפור, אפילו הילדים הקטנים -- לשם מה מצווה אותנו התורה לספר ביציאת מצריים בכל שנה ושנה?}} |
| − | {{heb|יותר מזה: '''מִצְוָה לְהוֹדִיעַ לַבָּנִים, וְאַפִלּוּ לֹא שָׁאֲלוּ''' {{hcite|i/3507n.htm#3|שם ג}} -- אפילו אין לו בנים ומשפחה בכלל, צריך להודיע למישהו: '''אֵין לוֹ בֵּן, אִשְׁתּוֹ שׁוֹאֲלַתּוּ; אֵין לוֹ אִשָּׁה -- שׁוֹאֲלִין זֶה אֶת זֶה מַה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה, וְאַפִלּוּ הָיוּ כֻּלָּן חֲכָמִים. הָיָה לְבַדּוֹ, שׁוֹאֵל לְעַצְמוֹ מַה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה''' {{hcite|i/3507n.htm#5|שם ה}}. ולא כל דרך מתאימה לספר, אלא ''' | + | {{heb|יותר מזה: '''מִצְוָה לְהוֹדִיעַ לַבָּנִים, וְאַפִלּוּ לֹא שָׁאֲלוּ''' {{hcite|i/3507n.htm#3|שם ג}} -- אפילו אין לו בנים ומשפחה בכלל, צריך להודיע למישהו: '''אֵין לוֹ בֵּן, אִשְׁתּוֹ שׁוֹאֲלַתּוּ; אֵין לוֹ אִשָּׁה -- שׁוֹאֲלִין זֶה אֶת זֶה מַה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה, וְאַפִלּוּ הָיוּ כֻּלָּן חֲכָמִים. הָיָה לְבַדּוֹ, שׁוֹאֵל לְעַצְמוֹ מַה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה''' {{hcite|i/3507n.htm#5|שם ה}}. ולא כל דרך מתאימה לספר, אלא '''צָרִיךְ לְהַתְחִיל בִּגְנוּת, וּלְסַיַּם בִּשְׁבָח''' {{hcite|i/3507n.htm#6|שם ו}}. }} |
| − | {{heb|אפשר להבין את עניין סיפור ההגדה מדי שנה, אם נתבונן בהלכה אחרת: '''בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, חַיָּב אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ יָצָא עַתָּה מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם''' {{hcite|i/3507n.htm#8|שם ח}}. כמו בכל דבר אחר, לומדים ומפנימים על ידי דיבור ושינון. שאם לא יחזור על הסיפור בעצמו כל שנה, יהיה לו קשה מאד להרגיש שהוא בעצמו יצא עתה ממצריים. לכן, אפילו אדם יחידי חייב לספר ביציאת | + | {{heb|אפשר להבין את עניין סיפור ההגדה מדי שנה, אם נתבונן בהלכה אחרת: '''בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, חַיָּב אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ יָצָא עַתָּה מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם''' {{hcite|i/3507n.htm#8|שם ח}}. כמו בכל דבר אחר, לומדים ומפנימים על ידי דיבור ושינון. שאם לא יחזור על הסיפור בעצמו כל שנה, יהיה לו קשה מאד להרגיש שהוא בעצמו יצא עתה ממצריים. לכן, אפילו אדם יחידי חייב לספר ביציאת מצריים, כדי להרגיש את חווית השחרור ממצריים. כמו כן מתחיל בגנות, בשפלות -- שאבותינו היו עובדי עבודה זרה, ושהיינו משועבדים במצריים -- ומסיים בשבח לאל, ישתבח ויתגדל שמו, שהוציאנו ממצריים ביד חזקה ובזרוע נטויה. כן יהי רצון שיגאל אותנו בקרוב, ויצמח את קרן בית דוד משיחו, אמן!}} |
{{english}} | {{english}} | ||
{{pasuq|It is a positive Torah commandment to relate the miracles and wonders which were done for our forefathers in Egypt, on the night of the fourteenth of Nisan|i/3507n.htm|Laws of Chamets and Matsah 7:1}} | {{pasuq|It is a positive Torah commandment to relate the miracles and wonders which were done for our forefathers in Egypt, on the night of the fourteenth of Nisan|i/3507n.htm|Laws of Chamets and Matsah 7:1}} | ||
| − | God willing, the holiday of ''matsot'' is approaching in a few days. Once again we will read the ''hagadah'', once again we will drink the four cups of wine, once again we will eat | + | God willing, the holiday of ''matsot'' is approaching in a few days. Once again we will read the ''hagadah'', once again we will drink the four cups of wine, once again we will eat our fill and consume our height in ''matsah''. The telling of the ''hagadah'' is not just for small children: '''Even if he has no son, even if they were all great sages -- they are all required to tell the story of the exodus from Egypt''' {{hcite|i/3507n.htm#2|ibid. 2}}. But since everyone already knows the story, even small children -- for what purpose does the Torah command us to retell the exodus story each and every year? |
| − | Furthermore: '''It is a commandment to inform the children, even if they did not ask''' {{hcite|i/3507n.htm#3|ibid. 3}} -- even if he had no children, nor any family whatsoever, he must inform someone: '''If he has no son, his wife must ask him; if he has no wife -- they must ask each other "How is this night different?", even if they were all sages. If he was alone, he must ask himself "How is this night different?"''' {{hcite|i/3507n.htm#5|ibid. 5}}. And the story may not be told in any manner, rather: ''' | + | Furthermore: '''It is a commandment to inform the children, even if they did not ask''' {{hcite|i/3507n.htm#3|ibid. 3}} -- even if he had no children, nor any family whatsoever, he must inform someone: '''If he has no son, his wife must ask him; if he has no wife -- they must ask each other "How is this night different?", even if they were all sages. If he was alone, he must ask himself "How is this night different?"''' {{hcite|i/3507n.htm#5|ibid. 5}}. And the story may not be told in any manner, rather: '''one must begin with degradation, and end with praise''' {{hcite|i/3507n.htm#6|ibid. 6}}. |
One may understand the idea behind retelling the ''hagadah'' every year, by looking at a different law: '''In each and every generation, one must present himself as if he himself just left the slavery of Egypt''' {{hcite|i/3507n.htm#8|ibid. 8}}. Just as in everything else, we learn and internalize through speech and repetition. If one doesn't repeat the story himself every year, it will become very difficult for him to feel that he himself just left Egypt. Even a solitary person must tell the story of the exodus, in order to feel the experience of being released from the bondage of Egypt. Likewise he must start the story with degradation -- that our forefathers were idolaters, and that we were enslaved in Egypt -- and end with praise to God, may His name be praised and exalted, Who took us out of Egypt with a strong arm and an outstretched arm. May it be His will to redeem us soon, and cause the House of David, His anointed, to flourish; amen! | One may understand the idea behind retelling the ''hagadah'' every year, by looking at a different law: '''In each and every generation, one must present himself as if he himself just left the slavery of Egypt''' {{hcite|i/3507n.htm#8|ibid. 8}}. Just as in everything else, we learn and internalize through speech and repetition. If one doesn't repeat the story himself every year, it will become very difficult for him to feel that he himself just left Egypt. Even a solitary person must tell the story of the exodus, in order to feel the experience of being released from the bondage of Egypt. Likewise he must start the story with degradation -- that our forefathers were idolaters, and that we were enslaved in Egypt -- and end with praise to God, may His name be praised and exalted, Who took us out of Egypt with a strong arm and an outstretched arm. May it be His will to redeem us soon, and cause the House of David, His anointed, to flourish; amen! | ||
Revision as of 10:53, 26 March 2010
עברית
מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלַּתּוֹרָה לְסַפַּר בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן (הל' חמץ ומצה ז:א)
חג המצות תש"ע בא עלינו לטובה ב"ה בעוד כמה ימים. שוב נקרא את ההגדה, שוב נשתה ארבע כוסות יין, שוב נסעד לשובע ונואכל מלוא קומתנו מצה. סיפור ההגדה אינו רק לילדים קטנים: וְאַף עַל פִּי שְׁאֵין לוֹ בֵּן, אַפִלּוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים -- חַיָּבִים לְסַפַּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם (שם ב). מאחר שכולם כבר מכירים את הסיפור, אפילו הילדים הקטנים -- לשם מה מצווה אותנו התורה לספר ביציאת מצריים בכל שנה ושנה?
יותר מזה: מִצְוָה לְהוֹדִיעַ לַבָּנִים, וְאַפִלּוּ לֹא שָׁאֲלוּ (שם ג) -- אפילו אין לו בנים ומשפחה בכלל, צריך להודיע למישהו: אֵין לוֹ בֵּן, אִשְׁתּוֹ שׁוֹאֲלַתּוּ; אֵין לוֹ אִשָּׁה -- שׁוֹאֲלִין זֶה אֶת זֶה מַה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה, וְאַפִלּוּ הָיוּ כֻּלָּן חֲכָמִים. הָיָה לְבַדּוֹ, שׁוֹאֵל לְעַצְמוֹ מַה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה (שם ה). ולא כל דרך מתאימה לספר, אלא צָרִיךְ לְהַתְחִיל בִּגְנוּת, וּלְסַיַּם בִּשְׁבָח (שם ו).
אפשר להבין את עניין סיפור ההגדה מדי שנה, אם נתבונן בהלכה אחרת: בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, חַיָּב אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ יָצָא עַתָּה מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם (שם ח). כמו בכל דבר אחר, לומדים ומפנימים על ידי דיבור ושינון. שאם לא יחזור על הסיפור בעצמו כל שנה, יהיה לו קשה מאד להרגיש שהוא בעצמו יצא עתה ממצריים. לכן, אפילו אדם יחידי חייב לספר ביציאת מצריים, כדי להרגיש את חווית השחרור ממצריים. כמו כן מתחיל בגנות, בשפלות -- שאבותינו היו עובדי עבודה זרה, ושהיינו משועבדים במצריים -- ומסיים בשבח לאל, ישתבח ויתגדל שמו, שהוציאנו ממצריים ביד חזקה ובזרוע נטויה. כן יהי רצון שיגאל אותנו בקרוב, ויצמח את קרן בית דוד משיחו, אמן!
English
It is a positive Torah commandment to relate the miracles and wonders which were done for our forefathers in Egypt, on the night of the fourteenth of Nisan (Laws of Chamets and Matsah 7:1)
God willing, the holiday of matsot is approaching in a few days. Once again we will read the hagadah, once again we will drink the four cups of wine, once again we will eat our fill and consume our height in matsah. The telling of the hagadah is not just for small children: Even if he has no son, even if they were all great sages -- they are all required to tell the story of the exodus from Egypt (ibid. 2). But since everyone already knows the story, even small children -- for what purpose does the Torah command us to retell the exodus story each and every year?
Furthermore: It is a commandment to inform the children, even if they did not ask (ibid. 3) -- even if he had no children, nor any family whatsoever, he must inform someone: If he has no son, his wife must ask him; if he has no wife -- they must ask each other "How is this night different?", even if they were all sages. If he was alone, he must ask himself "How is this night different?" (ibid. 5). And the story may not be told in any manner, rather: one must begin with degradation, and end with praise (ibid. 6).
One may understand the idea behind retelling the hagadah every year, by looking at a different law: In each and every generation, one must present himself as if he himself just left the slavery of Egypt (ibid. 8). Just as in everything else, we learn and internalize through speech and repetition. If one doesn't repeat the story himself every year, it will become very difficult for him to feel that he himself just left Egypt. Even a solitary person must tell the story of the exodus, in order to feel the experience of being released from the bondage of Egypt. Likewise he must start the story with degradation -- that our forefathers were idolaters, and that we were enslaved in Egypt -- and end with praise to God, may His name be praised and exalted, Who took us out of Egypt with a strong arm and an outstretched arm. May it be His will to redeem us soon, and cause the House of David, His anointed, to flourish; amen!
| Top: Devar | Prev: Vayikra |