Devar/New/Emor-5782
From RonWareWiki
< Devar | New
In the name of the LORD, the Everlasting God (Gen 21:33)
עברית בהמשך הדף
Emor 5782: “The eiruv: carrying on shabbat”
For many years, I have refrained from using the eiruv wherever I have been. That inevitably results in me being asked, “why don’t you rely on it?”. For those of you who don’t know what I’m referring to: an “eiruv” is a Rabbinic legal mechanism to permit carrying on shabbat between places where carrying was forbidden by Rabbinic decree.
The problem in my opinion has several components:
First, the enclosure around the permitted area may have some “openings similar to doorways” (called “ṣurath hapethaḥ” in Rabbinic terminology). Such a “doorway” is “(even) a pole on one side, a pole on the other side, and a pole on top” shabbat 16:20. The word “pole” (qane) refers to something rigid which can hold its own weight. The modern versions of the eiruv use, instead, a wire tensioned between posts. In addition, the “fence” thus created must have more closed-area than open-area ibid 16. This, too, is not a feature of current-day eiruvim, which are simply wires strung between poles.
Second, an eiruv can only be used for those areas which are Rabbinically forbidden to carry between, and not those which are forbidden by Torah law. The Torah prohibits carrying between a private and a public domain, the exact definitions of which are up to some debate. Rambam codifies that roads in cities which are wider than 16 cubits and are not covered by a roof, are public domains shabbat 14:1. Since the streets in our towns are indeed wider than 16 cubits (a bit more than 7 meters), it would seem that involving them in an eiruv is impossible to begin with.
Finally, and most difficult: only “kosher Jews” can be involved in an eiruv, because one must actually believe in their necessity in order to participate. Gentiles have to “rent” their places to those making the eiruv, for its duration, while Jews who “transgress shabbat in public” have to “nullify” ownership of their places for the benefit of the eiruv eruvin 2:16. If either of these types of people are present, but the appropriate arrangements have not been made, the eiruv is invalid.
Because I get asked about this quite often, and was recently confronted by someone about it who presented some odd assertions, I decided to ask my questions of a prominent Rabbi. You can read my question and his answer on-line.
Unfortunately, I found his answer unsatisfying. Regarding my first point he claims “we don’t have public-domains by Torah law” because our streets aren’t straight through the cities. Rambam doesn’t say they have to be, for one; but in addition, there certainly are such streets in our towns and cities, let alone in New York and the like.
Regarding my second point, he says a “wire” is acceptable because that’s how we can permit an “admixed vineyard” (a vineyard planted with grapes as well as other plants). But for one thing, I can’t find the reference to that permission anywhere. For another, what’s the connection to the “doorway” for an eiruv?
Regarding the final point, he makes the well-known assertion that such people’s places are rented from the mayor of the city. That is a legal absurdity, which rests on the assumption that the mayor (or a similar functionary) has the right to enter one’s property at any time. As one of my friends pointed out, when our Sages ob”m wrote the laws, they were living under the rule of foreign kings who definitely had the ability to enter one’s property at any time; nevertheless, they didn’t mention the possibility of renting other’s property from the rulers.
After much discussion with people whose opinions I respect, I find my original conclusions strengthened, and find myself rather dismayed by the level of Rabbinic leadership in our days.
Our parasha says, “Six days shall work be done; but on the seventh day is a sabbath of solemn rest, a holy convocation; ye shall do no manner of work; it is a sabbath unto the LORD in all your dwellings” Lev 23:3. May we merit a shabbat of complete rest, and avoid carrying between forbidden areas.
בשם ה', אל עולם (בראשית כא,לג)
English at the top
אמור תשפ"ב: ”העירוב: טלטול בשבת“
שנים רבות אני נמנע מלהשתמש ב״עירוב״ בכל מקום. זה כמעט תמיד מביא לכך ששואלים אותי, ”למה אינך מסתמך עליו?“. להזכירכם: ”עירוב“ הנו גזירת חכמים שמתירה הוצאה מרשות לרשות בשבת, בין רשויות שחז״ל אסרו לטלטל ביניהן, אבל לא (כמובן) בין רשויות שהתורה אסרה טלטול ביניהן.
לבעיה הזאת, לע״ד, יש כמה מרכיבים:
הראשון: שהגדר סביב האזור שהותר ע״י העירוב יכול להכיל ”צורות הפתח“: ”צורת הפתח האמורה בכל מקום--היא אפילו קנה וכיוצא בו מכאן, וקנה מכאן, וקנה על גביהן“ שבת 16:20. המילה ”קנה“ פירושה דבר מוצק כמו מוט שיכול לעמוד במשקל עצמו. הגרסה המודרנית של העירוב משתמשת, במקום קנה או מוט, חוט מתוח בין עמודים. בנוסף, הגדר הזאת חייבת להיות יותר ”סגור“ מ”פתוח“ שם 16. גם זה לא מופיע בעירובים של ימינו, שהם בסך הכל חוטים בין עמודים.
שנית: עירוב יכול להיות אך ורק בין רשויות שנאסרו ע״י חז״ל, ולא בין רשויות של תורה. התורה אסרה לטלטל בין רשות היחיד ורשות הרבים, ואמנם ההגדרות של אלה הרשויות הנן שנויות במחלוקת. רמב״ם פוסק להלכה ש־ ”איזו היא רשות הרבים--מדברות ויערים ושדות, ודרכים המפולשין להן: ובלבד שיהיה רוחב הדרך שש עשרה אמה, ולא תהיה עליו תקרה“ שבת 14:1. מפני שהרחובות בערינו רחבים מט״ז אמה, נראה שאין כל אפשרות לערב אותם לכתחילה.
ואחרון והכי קשה: רק יהודים כשרים יכולים לערב, מפני שצריך להודות במצוות עירוב כדי להשתתף. גוים חייבם ”להשכיר“ את הרשות שלהם לטובת העירוב למשך קיומו, ואילו יהודים שמחללים שבת בפרהסיה חייבים ”לבטל“ רשותם לטובת העירוב ערובין 2:16. אם אחד מהסוגים האלה של אנשים נמצאים, אבל ההסדרים המתאימים לא נעשו, העירוב אינו כשר.
מפני ששואלים אותי על זה לעתים קרובות, ולא מזמן בא אליי אחד בטענות מוזרות בעניין, החלטתי לשאול את שאלותיי לרב מוכר. אפשר לצפות בשאלתי ובתשובתו באתר שלו.
לצערי, לא מצאתי את תושבתו מספקת. לגבי העניין הראשון הוא טוען שאין לנו רשויות הרבים דאורייתא, מפני שהרחובות שלנו אינם ישרים דרך הערים. רמב״ם לא אומר שזה דבר הנצרך. בנוסף, בוודאי יש רחובות כאלה בערינו, וכל שכן במקומות כמו ניו יורק וכדומה.
לגבי הנקודה השנייה, הוא אומר ש״חוט״ מספיק כי ככה מתירים כלאי הכרם (זה כרם ששתול יחד עם צמחים אחרים). אבל לא מצאתי מאיפה הוא הביא את זה, ואחרים לא הביאו לי את הציטוט. בנוסף, מה הקשר עם ”צורת הפתח“ של עירוב?
לגבי הנקודה האחרונה, הוא טוען הטענה המוכרת שמשכירים את הרשויות של האנשים האלה מראש העיר. מבחינה הלכתית זה מגוחך: הטענה היא שראש העיר (או כל מוסמך כיוצא בו) יכול להיכנס לרשות כל אחד מתי שירצה. אחד מידידיי העיר שכשחז״ל כתבו את ההלכות האלה, היו תחת שלטונות שבהם השולט בוודאי יכול היה להיכנס בכל עת לרשותו של כל אחד. ובכל זאת, לא הזכירו את הרעיון שאפשר להשכיר רשויות מן השולטים.
לאחר הרבה שיחה עם אנשים שאני מעריך מאד, התחזקתי בעמדותיי, ומוצא את עצמי די מתוסכל מהרמה של מנהיגות הרבנית בימינו.
בפרשתנו כתוב: ”שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ: שַׁבָּת הִוא לַה', בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם“ Lev 23:3. שנזכה לשבת של מנוחה שלמה, ונימנע מטלטל בין רשויות האסורות.