Devar/5769/Mikets
From RonWareWiki
< Devar | 5769
עברית
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה-נְּדַבֵּר, וּמַה-נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת-עֲוֹן עֲבָדֶיךָ (בראשית מד:טז)
בשינוי קל, אומרים את התחלת הפסוק אחרי תפילת העמידה, ב"נפילת אפים" (המכונה גם "תחנון") -- אבל את סוף הפסוק לא אומרים.
לאחר שנים ארוכות, בהן האחים הצליחו לחיות חיים כמעט רגילים, ואולי אפילו לשכוח את אחיהם הקטן ואת מעשיהם כלפיו, באה להם התעוררות פתאומית על ידי אותו האח הנשכח. הם עדיין לא מכירים אותו, אבל כן מכירים את יד ה' -- כאומרם בסוף הפסוק: הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת-עֲוֹן עֲבָדֶיךָ. הווידוי שלהם לפני אחיהם, כמעט מסיים את הסיפור הזה -- ובוודאי מסמל חרטה אמתית על העבר.
סיבה אפשרית שלא אומרים את סוף הפסוק בתחנונים שלאחר התפילה, שעלינו להפנים את מסר הפסוק ולהסיק את המסקנות המתאימות לנו ולמצבנו הפרטי. למרות שלרוב מצליחים לחיות חיים "נורמליים" אפילו כאשר יש לנו על מה להתחרט, עד שלא מודים ומתוודים על מעשינו, לא נגיע לשלמות לפני הקדוש ברוך הוא. וזה הווידוי לא ייאמר כראוי כל עוד איננו מודעים שיש מי שאמר והיה העולם -- שלפניו יתברך, עתידים כולנו לתת דין וחשבון.
English
And Judah said: 'What shall we say unto my lord? what shall we speak? or how shall we clear ourselves? God hath found out the iniquity of thy servants (Gen 44:16)
| Top: Devar | Prev: Vayeshev |
Send Ron feedback on this essay.
Entire site copyright © Ron Aaron, all rights reserved. No permission to copy or otherwise use this material is granted.