Actions

Devar/5771/Shemot

From RonWareWiki

< Devar‎ | 5771
Revision as of 22:03, 23 December 2010 by Ron (talk | contribs) (Created page with '{{bismilla}} {{header|Shemot 5771|שמות תשע"א}} {{hebrew}} {{pasuqh|וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם, יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט: אֲ…')
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Shemot 5771 - שמות תשע"א
English text below
Send me feedback

עברית

וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם, יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט: אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת-רֵיחֵנוּ, בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו, לָתֶת-חֶרֶב בְּיָדָם, לְהָרְגֵנוּ  (שמות ה:יב)

כך היא התרבות של גלות. האדם הגר בין אנשים שלא מעריכים אותו, שאולי מקנאים בו ובמקרה שלנו אף משעבדים אותו -- אין לו בטחון עצמי. הוא לא מרגיש נוח בסביבתו, אבל חושש עוד יותר מלעזוב את המוכר לו. הוא מדוכא ועלוב, רועד מכל שמועה רעה ורואה את חייו תלויים נגדו תמיד.

דוגמה נוספת לתופעה הזאת ראינו לפני כמה שבועות: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי  (בראשית לד:ל). למרות הבטחת הקב"ה ליעקב וגם לבני ישראל בפרשתנו, שהוא ברוך הוא יגן עליהם ויצילם מכל רע -- אף-על-פי-כן, חששו לאיבת הגויים שבסביבתם ולא רצו ל"הרים ראש".

אבל ראינו שוב ושוב בתולדות עמנו, שאותם היהודים שנכנעו לגויים, שניסו להשתלשל לתוך החברה הלא-יהודית ולהיות "כאחד העמים" -- סופם תמיד להיבטל במיעוטם ולהימחק ר"ל. לא זאת הדרך, אומרת התורה: אלא חייב היהודי להיות קודם-כל יהודי גאה ולדעת לשם מה הוא קיים -- לעבוד את בוראו בכל מכל כל. ולפעמים אין מנוס מלהרים ראש ולעשות דווקא את הדבר שהגויים מסביב לו יאהבו. כי טוב להסריח באפיהם ולהיות ריח ניחוח לה'.


English

and they said unto them: 'The LORD look upon you, and judge; because ye have made our savour to be abhorred in the eyes of Pharaoh, and in the eyes of his servants, to put a sword in their hand to slay us.'  (Ex 5:12)

Such is the culture of Exile. A man who lives among people who do not value him, who perhaps envy him and in our case, even enslave him -- such a man has no self assurance. He does not feel comfortable in his surroundings, but he is even more uncomfortable leaving that which is familiar to him. He is depressed and downtrodden, shaking like leaf from any bad news and always sees his life in imminent danger.

We saw another example of this phenomenon a few weeks ago: And Jacob said to Simeon and Levi: 'Ye have troubled me, to make me odious unto the inhabitants of the land, even unto the Canaanites and the Perizzites; and, I being few in number, they will gather themselves together against me and smite me; and I shall be destroyed, I and my house'  (Gen 34:30). Despite God's promise to Jacob and to the Children of Israel in our portion, that He, blessed is He, would protect them and deliver them from all evils -- nevertheless, they were concerned about the enmity of the surrounding Gentiles, and wanted to avoid "sticking out".

But we have seen over and over in our people's history that those Jews who submitted to the Gentiles, who tried to integrated into the non-Jewish culture and be "like any other nation" -- their end was always to be "nullified by their insignificance", and to be erased, God forbid. This is not the path, the Torah says: rather, each Jew must be first and foremost a proud Jew and know the reason for which he exists -- to serve his Creator with everything he has. And sometimes there is no choice but to "stick out" and do specifically that which the surrounding Gentiles will not like. For it is a good thing to be a stench in their noses, but to be a "pleasing aroma" for God.



Top: Devar Prev: Vayechi