Actions

Devar/5771/Vayechi

From RonWareWiki

< Devar‎ | 5771
Vayechi 5771 - ויחי תשע"א
English text below
Send me feedback

עברית

וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם  (בראשית מז:כט)

בדרך כלל, בני אדם מצווים את יורשיהם בקשר לחלוקת נכסים, או מפצירים בהם להתנהג בצורה מסוימת וכדומה. אבל בצוואתו של ישראל אבינו, הוא מתחנן לפני בניו שרק לא ישאירו את גופתו מונחת במצריים -- אלא, שיעשו אתו חסד וְשָׁכַבְתִּי, עִם-אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם  (שם ל).

באופן דומה לשל אביו, בסוף הפרשה יוסף מתחנן לפני בני ישראל ואומר להם פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה  (בראשרית נ:כה). הוא, כמו אביו, לא רצה להיות מונח בארץ מצריים.

יש אומרים שבגלל הטומאה הנפשית של מצריים לא רצו להישאר שם. ויש אומרים שחששו מפני מכת הכינים, או מכל מכה אחרת. אבל נראה לי שאבותינו האב והבן מסרו לנו צוואה לדורות.

כמו שאדם מצווה לגבי נכסיו, כך גם אבותינו הקדושים ציוו לנו לגבי הנכס היקר שלנו, על ארץ ישראל. "אל תקברני במצרים", כי זה לא ביתי ונחלתי! ולמרות שאין ביכולתי לגור בארץ עתה מחיים, לפחות הנח לי לשכון שם לעולמים! וכמו שאדם מורה בצוואתו על הדרך הטובה שחפץ להוליך בה את ילדיו, כן אבותינו מורים לנו שנשתוקק לחזור לארץ נחלתנו בין בחיים, בין במוות. אנא בחרו לשוב ולאחוז בארץ עוד מחיים!



English

And the time drew near that Israel must die; and he called his son Joseph, and said unto him: 'If now I have found favour in thy sight, put, I pray thee, thy hand under my thigh, and deal kindly and truly with me; bury me not, I pray thee, in Egypt  (Gen 47:29)

The usual case is that when people write their wills, they command their inheritors regarding the distribution of property or they adjure them to behave in a certain way, or similar things. But in Israel our forefather's will, he pleads with his children "just don't leave my corpse in Egypt!". Rather, he requests they perform a kindness for him, and when I sleep with my fathers, thou shalt carry me out of Egypt, and bury me in their burying-place  (ibid 30).

At the end of this portion, Joseph similarly pleads with the Children of Israel, and says to them God will surely remember you, and ye shall carry up my bones from hence  (Gen 50:25). He, just like his father, did not want to be laid to rest in the land of Egypt.

Some say that they didn't want to remain their because of the spiritual contamination of Egypt. Others say they were concerned about the plague of lice, or various other plagues. But it seems to me that our forefathers, father and son, transmitted to us a will to be effected through the generations.

Just as a person commands in his will regarding the disposal of his property, so too did our holy forefathers command us regarding our precious property, the Land of Israel. "Do not bury me in Egypt", because it is neither my home, nor my inheritance! And despite my inability to live there now while I am alive, at least let me repose there forever! And just as a person gives advice in his will, telling of the proper path he wishes his children to follow, so did our forefathers direct us to yearn to return to the Land of our inheritance, whether before or after death. Please, choose to return and hold onto the Land while you are yet alive!



Top: Devar Prev: Vayigash Next: Shemot